אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעולם בלי ניסים לא הייתי עומדת מולכם. אני מבקשת לפתוח את נאום הבכורה שלי בבקשת סליחה כנה מחברות וחברי ילדותי, שרבים מהם, מוכשרים ממני, חכמים ממני וחרוצים ממני, אך במקום שבו גדלנו, עם קלפי הפתיחה שחולקו לנו, איש לא יכול היה לחלום על חיים שמעבר להישרדות, שלא נדבר על להיות כאן. הנוכחות שלי בכנסת היא בעיקר טעות סטטיסטית. אין לי שום דרך להסביר את העובדה שחברות הילדות שלי שם ואני כאן.