סכנת הכחדה במערת אילון

מערת איילון היא רשת מחילות אדירה וטבעית, באורך של 2,700 מטר, באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה שבשפלת יהודה. רשת מחילות זו ידועה כמקום היחיד בעולם שמערכת החי שלו אינה קיימת בשום מקום אחר - כל מיני בעלי חיים שהתגלו בה הם אנדמיים, כלומר אינם מוכרים ממקומות אחרים. לבעלי החיים היבשתיים שנמצאו במערה לא נמצאו קרובים ברמת המין והסוג בשום מקום אחר בעולם - מה שמעיד על ייחודם, בידודם ורמת האנדמיות שלהם. בניגוד לרוב החי בעולם שמנצל את אנרגיית השמש, בעלי החיים שבמערה מתקיימים על מקורות אנרגיה פנימיים במי התהום הנחשפים במערה.

בימים הקרובים עתיד להתפרסם מאמר מדעי חדש, המנתח את חשיבות החיים במערה להבנת ההתפתחות הביו-גאוגרפית והגאולוגית של ישראל ומזרח הים התיכון. במחקר התברר כי האבות הקדומים של בעלי החיים הייחודיים למערת איילון חדרו למערה לפני מיליוני שנים, עוד טרם ירדו פני הים התיכון במה שמכונה "האירוע המסיני". באירוע זה הים-התיכון כמעט והתייבש, כך שבעלי החיים שבמערה מהווים סוג של 'מאובנים-חיים' שמתעדים את האקלים הלח-חם ששרר באזורנו בתקופת המיוקן, עוד לפני תקופות הקרח והיובש שגרמו להכחדת אבותיהם מחוץ למערה.

קרוביהם של כמה מבעלי החיים במימי המערה חדרו עוד קודם אל אזור הכנרת וים המלח, אשר היו מחוברים אז אל הים התיכון ויצרו לגונה גדולה. עדות לכך היא הימצאותם של קרובים רחוקים של אותם בעלי חיים במעיינות בשפת הכנרת וים המלח. גילוי מערת איילון התרחש באופן מקרי, כאשר דחפור עסק בכרייה במחצבה בשנת 2006 ובמהלך עבודתו חתך את אחת ממחילות המערה. בחינת הפתח וגילוי המערה אליה הוא מוביל נעשתה על-ידי ישראל נעמן, לשעבר תלמיד תואר שני לגאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. מאז נחקרת המערה על-ידי צוותים מהאוניברסיטה העברית ומארצות שונות. חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גאולוגיה, הידרולוגיה, גיאומורפולוגיה, גיאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה. לכן, מעורבים במחקר חוקרים ממוסדות ותחומי מדע רבים. המערה היא השלישית בגודלה בישראל, אחרי מערת מלח"ם שבהר סדום שאורכה כעשרה קילומטר ומערת חריטון שבמדבר יהודה (שאורכה כארבעה קילומטר). המערכת האקולוגית שבמערה הותאמה לחלוטין לתנאים השוררים בה ועל כן הוחלט להשאירה סגורה לציבור, בניסיון לשמר את מערכות החיים הקיימות בה.

"למרות שחלפו 15 שנה מאז גילוי המערה ועל אף חשיבתה הייחודית, היא טרם הוכרזה כשמורת טבע. יש לסיים את הליכי הכרזתה כשמורה במהירות ולפעול להגנתה מפני תהליכים המסכנים את בעלי החיים שבה, הנמצאים בסכנת הכחדה מוחשית", אומר פרופ' עמוס פרומקין מהמרכז לחקר מערות שבמכון למדעי כדור-הארץ באוניברסיטה העברית. "בהיעדר הגנה וניטור מתאימים, המצב במערה מידרדר בימים אלה בשל חדירת מינים פולשים, מים, אוויר וזיהומים מבחוץ, חציבת הסלע שסביב המערה, וכן בגלל שינויי מפלס מי התהום בשנים האחרונות. סכנות עתידיות המאיימות על המערה כוללות גם את המשך החציבה ותוכנית להחדרת מי נגר מנחל איילון למחצבה ולאקוויפר של המערה. אנו קוראים לרשויות להתעורר ולפעול בטרם נאחר את המועד ונאבד ערך טבע שאין לו תחליף".

חשיבות השימור

ד"ר אור קומאי, אקולוג הנתונים של המארג (התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע), מציין כי כחלק מפרויקט הכנת הספר האדום לחסרי חוליות בישראל, נעשית בימים אלו גם הערכת סיכון למצב מיני העקרבים בישראל. אחד ממיני בעלי החיים במערה הוא עקרב-סומא איילון (או בשמו המדעי עקרב ישרחנני), שאין לו קרובי משפחה בעולם הישן, אך ממנו לא נמצאו עדיין פרטים חיים והוא מוגדר בסכנת הכחדה חמורה. ישראל נעמן הציע כי עקרב זה אכלס את המערה עד אמצע המאה העשרים, על-פי מצב השתמרות הפרטים שהתגלו. "העקרב שהתגלה במערת אילון הוא, נכון לעכשיו, המין היחיד של עקרב מערות שתועד מישראל. למרות שלא נמצאו עד כה עקרבים חיים במערה, לא ניתן לשלול את קיומם בתוך מערכת המחילות ושימור המערה ואפשרות לגילויים בעתיד עשויים לסייע בהבנת תהליכים אבולוציונים וסביבתיים", מסביר יורם צביק, מאסטרנט החוקר עקרבים מהאוניברסיטה העברית.

ד"ר אפרת גביש-רגב, מאוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית, אומרת כי עקרב זה בפרט, ומיני עכבישנים שנצפו במערה בכלל, מהווים דוגמה לחשיבות הרבה בשימור המערה וסביבתה כבית גידול הכולל מספר מינים אנדמיים הנמצאים בסכנת הכחדה בגלל האיומים על המערה. זוט-עקרב איילוני, מין אנדמי אחר שנמצא במערה, נעלם ממנה בתצפיות האחרונות שנערכו בה, ייתכן שכתוצאה מירידת מפלס דרסטית של מי התהום באגם המרכזי שבמערה או אף עקב טריפה על-ידי מין פולש של עכביש שחדר לאחרונה למערה דרך הפתחים החדשים שנפערו עקב החציבה, כך קובע שלמי אהרן, דוקטורנט וחוקר עכבישים באוניברסיטה העברית.

פרופ' פרומקין מסכם: "שנים רבות לאחר מציאתם והגדרתם של בעלי החיים הנדירים במערת איילון עודכנה רשימת ערכי הטבע המוגנים בישראל. בצעד ראוי אם כי מעט מאוחר, נכללו בה גם חלק ממיני בעלי החיים מהמערה (רק המינים החיים בסביבה האקווטית של המערה). הדבר מסייע בשימור המערה שכן כל פגיעה בה ובתנאים הקיימים בה תוביל לפגיעה באותם בעלי חיים, דבר שכעת אסור על-פי חוק, אך ללא הכרזה על המערה וסביבתה כשמורת טבע רשמית קשה יהיה לאכוף את החוק".