אוניברסיטת חיפה מאירה את המגדל בצורת נר זיכרון

שר המשפטים בני גנץ פנה (יום א', 2.5.21) ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בבקשה לקבל חוות דעת משפטית באשר להקמת ועדת חקירה ממלכתית, בידי ממשלת מעבר.

חלפו רק שעות ספורות מהאירוע במירון ואולפני הטלוויזיה כבר הפכו לבתי משפט שדה. בראש הטריבונל ניצבו עיתונאים פרשנים ומגישים שדרשו וקיבלו לידיהם את ראשיהם של הנאשמים. אנשים שמעולם לא עשו שום דבר משמעותי בחייהם חוץ מלהקריא מטלפרינטר, עטו את גלימת החוקר/שופט/תליין, חקרו חקירה צולבת את בכירי המשטרה ודרשו מהם ומהדרג המדיני להתוודות להתנצל או להתפטר. ריח הדם שעלה מן האולפנים והצהובונים הלהיט את הרוחות, הסתלסל ונישא אל מפקדת סלאח-א-דין שם היועמ"ש הורה שהחקירה תיערך על-ידי מח"ש, כרמז דק מן הדקים שהאשמה צריכה ליפול על המשטרה. בין רגע נשלפו מהארכיונים עוד ועוד מסמכים, עדויות וראיות. סכינים חדות נשלפו מנדנן והונפו באיום מול צווארם החשוף של הנאשמים והנידונים. עוד לא יבש הדם, עוד לא החלו בדיקה או חקירה ופסק הדין כבר נחתם באולפנים ושדרת הפיקוד של המשטרה הועמדה מול כיתת יורים וירטואלית.

45 גופות. 45 משפחות אבלות. 45 קורבנות של תרבות הסמוך הידוע לנו לשמצה. דמם של 45 גופות על ידיהם של אלה האחראים על ביטחונם של אזרחי ישראל. שוב ושוב מראות נוראיים המזכירים את האסונות האחרים שנחתו על אזרחי ישראל כתוצאה מהפקרתם בידיהם של חדלי אישים, חדלי מעש, מקבלי משכורות עתק שאינם עושם כלום כדי למלא את תפקידם. 45 קורבנות של הקומבינות המלוכלכות של מקורבים ומקורבי מקורבים שאינם דואגים למחר כי הפוליטיקאים הבכירים דואגים להם. 45 קורבנות המזכירים לכולנו עד כמה הריקבון במוסדות המדינה הגיע לממדים מפלצתיים. ואין מי שיושיע, אין מי שיציל את אזרחי ישראל מאותם גורמים המביאים את המדינה לפשיטת רגל, ליגון ולסבל שלא יתוארו. ורוב אזרחי ישראל עומדים מנגד ומשלימים עם המצב במקום לעלות על בריקדות!

המפקח הכללי של משטרת ישראל, רב-ניצב יעקב שבתאי, הצהיר כי המשטרה תפעל להפקת לקחים מאוזנת של כלל הגורמים המעורבים באסון מירון.

התסריט מוכר: פאשלה, ובגדול. אצבע מאשימה והאשמות באוויר כלפי כל מי שרק ניתן. תחקיר או ועדת חקירה. המלצות. והעולם על צירו סובב, זה שהיה הוא שיהיה, אין חדש תחת השמש. דבר לא משתנה.