|
|
לוטננט-ג'נרל הארי אדגר גולדסוורתי [צילום: חיל האוויר האמריקני]
|
|
|
|
|
"היית במאה ושש מסיבות יום הולדת, ולא תתרגש מעוד אחת". כך אמר בנו של לוטננט-ג'נרל הארי אדגר גולדסוורתי לאביו, לפני שהגנרל חגג את יום הולדתו המאה ושבעה.
גולדסוורתי, איש חיל-האוויר האמריקני, התגייס לצבא האמריקני בשנת 1936 בהשפעת חבר מהאוניברסיטה, והוכשר כרובאי במילואי הצבא. בשנת 1939 עבר קורס טיס בבסיס בטקסס. אז חיל-האוויר היה לא יותר מפיקוד שולי בצבא, וגולדסוורתי הוצב למשימות סיור בים הקריבי במפציץ כבד בי-18, שהוסב למטוס לסיור ימי, ומטרתו לאתר צוללות גרמניות בין פוארטו ריקו לטרינידד. לדבריו, איתר רק צוללת אחת, וגם זה בספק, והטיל עליה פצצות עומק, שלא פגעו. בשנת 1943, אחרי שצבר יותר מאלפיים שעות טיסה במשימה זו, הוסב למפציץ בי-25, והוצב כטייס מחליף בבסיס בקרוליינה הצפונית. בשנת 1945 נשלח לזירת האוקיינוס השקט, וסייע לנחיתה האוסטרלית באי בורניאו.
ביולי 1945 ספג מטוסו פגיעות מאש מהקרקע במהלך הקרב על האי לוזון בפיליפינים, וגולדסוורתי וצוותו נטשוהו, וצנחו בג'ונגל. כעבור כמה שעות נאספו על-ידי סיירים פיליפיניים, שחילצו אותם במסע מפרך במעבה הג'ונגל.
לאחר כניעת יפן, שירת בבסיס האוויר איטאמי ביפן, וחזר לארצות-הברית גופא. שם הטיס מפציצים בי-29 ו-בי-36, עד שבשנת 1948 קודם למפקד קבוצת הפצצה 11 בבסיס האוויר קארסוול בטקסס. זה היה כבר לאחר שחיל-האוויר הוכר כזרוע עצמאית.
ביולי 1949 הוצב בראשונה בפנטגון. במהלך הקריירה הארוכה שלו בחיל-האוויר הוצב עוד פעמיים (1963, 1969) בפנטגון. בשירותו הראשון בפנטגון עורב בפיתוח מטוסי-הקרב מ"סדרת המאה" (אף-100, אף-102 ו-אף-105). מכל המטוסים, שעברו תחת ידיו, הוא נזכר במפציץ בי-47 - מטוס שישה-מנועי - ומזכיר, שהיה בין בוחני המפציץ בי-52, שעדיין משרת בחיל-האוויר האמריקני, ובין מתכנני המטוס-הקרב אף-15.
בשנת 1960 הקימו קולונל גולדסוורתי וצוות בן שבעה-עשר איש את אתר הטילים הבין-יבשתיים בבסיס האוויר מאלסטרוֹם במדינת מונטנה בצפון-מערב ארצות-הברית - הבסיס הראשון לטילים הגרעיניים מינוטמן - והריצו. זו הייתה משימה כבירה, שרבים פקפקו בהצלחתה - גם כיוון שמיזמים להקמת בסיס טילים גרעיניים בארצות-הברית פיגרו אחרי לוח הזמנים, בעוד שהסובייטים מתקדמים בניסוי טילים בליסטיים בין-יבשתיים. גנרל קרטיס לה-מאי, סגן-מפקד חיל-האוויר האמריקני, בחר את גולדסוורתי כמוביל כוח המשימה SATAF. בנובמבר 1961 השלים הצוות של גולדסוורתי את משימתו, והסילו במאלסטרום היה מבצעי. אחריו נבנו ברחבי ארצות-הברית 150 אתרי סילו, עד שנת 1963. "המשימה הייתה עצומה, עמדנו בה, וזה סיפק אותי מאוד", אמר גולדסוורתי לקראת יום הולדתו.
הגנרל פרש משירותו בחיל-האוויר לאחר 33 שנה, בשנת 1973, לאחר שהיה סגן-מפקד החיל למערכות ולתחזוקה. במהלך שירותו הטיס לניסוי יותר משלושים דגמי מטוסים. הצטרף לחברת בואינג בעיר סיאטל במדינת וושינגטון, ופרש ממנה לגמלאות. בינתיים נפטרה אשתו, וגולדסוורתי מספר, כי כל חבריו מחיל-האוויר כבר אינם. "זה העונש על שהארכתי חיים עד 107", אמר. "לא שאפתי מעולם להיות הגנרל הזקן ביותר בחיל-האוויר".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
