רומן זדורוב, אשר הורשע ברצח הילדה תאיר ראדה בקצרין בשנת 2006, יזכה למשפט חוזר. כך קובע (יום ג', 11.5.21) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר. המשפט יתקיים בבית המשפט המחוזי בנצרת. מלצר קיבל חלק מהעילות שהועלו כנימוק למשפט חוזר, תוך שהוא מדגיש שאין פירוש הדבר שזדורוב זכאי, אלא רק שיש היתכנות שהטענות שהעלה יובילו לזיכויו. בלב ההחלטה עומדת עקבת הנעל שנמצאה בסמוך למקום הרצח, ואשר היוותה את סלע המחלוקת העיקרי בין שופטי העליון בערעורו של זדורוב.

ההחלטה מבוססת על הסעיף בחוק המאפשר משפט חוזר, אם התגלו עובדות או ראיות שעשויות לשנות את תוצאות המשפט לטובת המבקש. זוהי החלטה נדירה מאוד, במיוחד בתיקי רצח. מלצר קבע, כי בית המשפט המחוזי הוא שיחליט האם לשחרר את זדורוב עד להכרעה במשפט החוזר, ואם כן - באלו תנאים; עד אז הוא יישאר במאסר. החוק קובע מסוכנות סטטוטורית של נאשמים ברצח, המחייבת מעצר עד תום ההליכים, אך ייתכן שבנסיבות הייחודיות של מקרה זה - זדורוב יישלח למעצר בית.

ראדה הייתה בת 14 כאשר נרצחה בתאי השירותים של בית הספר "נופי גולן". זדורוב, יוצא אוקראינה יליד 1978, נעצר שבוע לאחר הרצח ולאחר שבוע נוסף הודה ברצח בפני מדובב שהוכנס לתאו ושחזר אותו. הוא נימק את הרצח בכך ש-ראדה לטענתו גידפה אותו. למחרת הודאתו חזר בו זדורוב, אך לאחר יומיים נוספים הודה שוב. זדורוב הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בשנת 2010. במהלך הדיון בערעורו, בשנת 2013, הורה בית המשפט העליון למחוזי בנצרת לבחון שוב את הראיות.

בשנת 2014 שב המחוזי והרשיע את זדורוב, בהרכב אשר כלל שניים משופטי ההרכב המקורי ושופט נוסף. בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון את ערעורו ברוב של שני שופטים (יצחק עמית וצבי זילברטל) מול דעת יחיד של יורם דנציגר, אשר סבר שיש לזכותו מחמת הספק למרות שהוא "כמרחק פסע מהרשעה". נשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור, דחתה את בקשתו של זדורוב לדיון נוסף. זדורוב טוען מאז משפטו שהוא חף מפשע, ואילנה ראדה, אימה של תאיר, תומכת בטענתו.

בשנים האחרונות הועלו טענות לפיהן הרשעתו של זדורוב אינה מבוססת די הצורך. בין היתר נטען, כי אולה קרבצ'נקו התוודתה בפני בן-זוגה דאז שהיא הרוצחת - אך מנגד נטען שהשניים היו מסוכסכים עמוקות ושהיא סובלת מבעיות נפשיות קשות. הבקשה למשפט חוזר הוגשה באוקטובר 2019, בטענה שהתגלו ממצאים חדשים העשויים להביא לזיכויו של זדורוב, ובהם כתמי דם ושערות. הפרקליטות טענה, כי ממצאים אלו אינם משנים את תמונת הראיות.

של מי טביעת הנעל

החלטתו של מלצר מבוססת בעיקרה על חוות דעת של מומחים, שהוגשו לראשונה במסגרת הבקשה, ואשר נגעו למשך הזמן שדם עשוי לנזול מגופה לאחר המוות. חוות דעת אלו עסקו בעקבת נעל שהתגלתה על מכסה האסלה בתא שבו, לפי הנטען, בוצע הרצח. עקבה זו איננה שייכת לזדורוב (או למי שנכחו בזירת הרצח לאחר גילוי הגופה), ואשר עליה נזל דמה של ראדה. עקבה זו היא "בראש רשימת הנושאים שנותרו בגדר תעלומה", כפי שאמר כבר בית המשפט העליון. לדברי מלצר, "קשה להימלט מהאפשרות כי אפילו לשיטת הרוב, היה בסוגיית נזילת הדם לאחר זמן ניכר – כדי להקשות על ההסברים שניתנו לתעלומת עקבות הנעליים הזרות בכללותה".

מחוות הדעת החדשות של חלק מהמומחים עלה, כי לא תיתכן נזילת דם מגופה חמש שעות לאחר הרצח (פער הזמנים בין הרצח לגילוי הגופה). המשמעות האפשרית של קביעה זו היא, כי העקבה הוטבעה בזמן ביצוע הרצח, או בסמוך לה. גילוי זה איננו עולה בקנה אחד עם גירסת המדינה, לפיה העקבה הוטבעה על-ידי "מחלץ אלמוני" שהגיע לזירה לאחר גילוי הגופה (כחמש שעות לאחר הרצח).

לפי תזה אפשרית נוגדת שהעלה זדורוב – מבצע הרצח (או אחד ממבצעי הרצח) הוא שהטביע את העקבה שעל מכסה האסלה, ורק לאחר מכן (אך עדיין בפרק זמן סמוך לרצח) דם המנוחה נזל עליה. מאחר שמוסכם, כי העקבה איננה שייכת לזדורוב – הרי שאם תתקבל עמדת המומחים מטעם ההגנה, קיים קושי להצביע עליו כמי שביצע את הרצח (ולכל הפחות, יש בכך כדי להטיל ספק ממשי בגירסה שהוא ביצע את הרצח).

הפרקליטות הודתה, בהתכתבויות עם ההגנה שקדמו לבקשה למשפט חוזר, כי נפלה טעות באחת מחוות הדעת של המרכז לרפואה משפטית. התברר עתה, כי בתא השירותים השלישי (הסמוך לתא השני שבו בוצע הרצח) התגלה כתם דם של ראדה על מתקן נייר הטואלט, בניגוד למה שנאמר מלכתחילה בחוות הדעת - כאילו אותו כתם דם נמצא בתא השני. לפי הנטען, אם יתברר שנזילת הדם על העקבה נעשתה מיד בסמוך לרצח, הרי שנתון זה (של כתם הדם שנמצא בתא השלישי) עשוי לחזק את התיזה לפיה הרוצח נמלט מן התא השני (בו בוצע הרצח), לאחר שזה נסגר מבפנים – אל התא השלישי והחוצה. מסלול זה עומד בניגוד למסלול ההימלטות שהדגים זדורוב בשחזור שערך.

לבחון את השערה שנמצאה בזירה

מלצר דחה את טענת ההגנה, לפיה ייתכן שקרבצ'נקו היא הרוצחת. הוא קובע, כי הגרסה המפלילה שמסר בן-זוגה לשעבר בעייתית ולא נמצאו אמירות ישירות של קרבצ'נקו הקושרות אותה לרצח. מעטות הן הראיות, שיש לייחס להן משקל, בקשר למעורבות הנטענת שלה ברצח, ודאי שלא כאלו שיש בכוחן בשלב זה להפוך את הקערה על פיה ולהטיל ספק ממשי בהרשעתו של זדורוב. קל וחומר שאין בראיות אלו כדי להוכיח את אשמתה של קרבצ'נקו במעשה. יש "קושי ממשי לראות בחומר שהוצג [בנושא זה] משום מסכת ראייתית מגובשת המובילה לביטול הרשעתו של המבקש", אומר מלצר. סביר יותר להניח שבן-זוגה העליל עליה כדי לנקום בה.

עוד נטען בבקשה, כי בזירת הרצח נמצאה שערה הנושאת דנ"א, שעל פיה לא ניתן לשלול את בן-הזוג ואת קרובי משפחתו מהציר האימהי כתורמים (לטענתו, קרבצ'נקו שאלה ממנו מכנסיים ולבשה אותם בעת הרצח). שערה זו לבדה לא הייתה מספיקה לקבוע משפט חוזר, אומר מלצר, אך מאחר שממילא הוא הורה לקיימו – מוטב שההרכב יבחן, ככל שימצא לנכון, אף את האפשרות לדון בהשלכות האפשריות, אם בכלל, לממצאים אלו.

זדורוב העלה טענות נוספות לגבי מצב דלת תא השירותים בזמן הרצח; היסטוריית החיפוש במחשב שלו; קבילות הודאותיו; סברה ש"נקשר קשר" בין המדובב לבין החוקרים; מחדלי חקירה; ועוד. מלצר בוחן בפירוט טענות אלו וקובע, כי אם היו עומדות לבדן – לא היה די בהן כדי לקבוע משפט חוזר. משמעות הדבר היא, שהודאותיו של זדורוב ישמשו כראיה במשפט החוזר, אך בית המשפט יצטרך להכריע האם הן האמת או הכחשתו המאוחרת יותר של זדורוב.

להקים עוד מכון לרפואה משפטית

מלצר מדגיש, כי קיומו של משפט חוזר איננו מלמד בהכרח על חפותו של זדורוב או על קיומו של ספק סביר. שאלות אלו אמורות להיבחן במשפט החוזר עצמו, שכן לעניין בקשה לעריכת משפט חוזר – די בכך שיש ראיות, או עובדות המצביעות על היתכנות לשינוי תוצאת המשפט לטובת המבקש. הוא מבקש מן הפרקליטות לבחון את הראיות שהובילו להרשעתו של זדורוב, תוך שימת לב להחלטתו, בין השאר לנוכח חוות דעת שניתנה על-ידי מי שהיה סגן ראש השב"כ, וקודם לכן ראש אגף החקירות בשב"כ, יצחק אילן ז"ל, שהוגשה בתימוכין לבקשה. מדובר "בעיקר ביחס לאי-דיוק ועיוות של תרגומים שונים לעברית של מילים וביטויים שונים שנאמרו בחילופי הדברים שבין המבקש לבין המדובב, ובינו לבין החוקרים. כן יש לבחון את הטענות שהעלה לגבי רמיזות שונות שניתנו למבקש בעת השחזור, אשר עלולות היו לפגוע באמיתות השחזור".

מלצר מוסיף: "מצאתי לנכון להאריך בניתוח מכלול טענותיו של המבקש. טעם הדבר נעוץ בצורך לבור את המוץ מן הבר ולהבהיר מבין סבך הראיות המצוי בתיק זה, מהן אותן ראיות שאכן טעונות בוודאות בירור מחודש ולהתמקד בהן ובהשלכותיהן. עם זאת בידוע הוא שדבר עשוי להוביל לדבר אחר, ולכן אין להגביל מראש את היקף המשפט החוזר, אף שרצוי כי באי-כוח הצדדים, ישקלו להתרכז בבחינת הסוגיות הבאות: העקבות הזרות, נזילת הדם על גבי עקבת הנעל שעל מכסה האסלה, כתם הדם של המנוחה שנתגלה בתא השלישי וראיית הדנ"א המיטוכונדריאלי, ונפקויותיהם של כל אלה על ההרשעה, או על הזיכוי האפשרי".

מלצר מדגיש, כי טענותיו של זדורוב כלפי פסק הדין בעניינו בבית המשפט העליון הן ערעוריות במהותן ואינן מצדיקות משפט חוזר. בפסק דין זה "לא נותרה ראיה, שלא נבחנה לעומק מכל זווית טיעון אפשרית, תוך פירוק עמדות הצדדים לגורמיהן, בניסיון ללבן כל בדל ראיה שבתיק, לעיתים תוך הנחת הנחות מיטיבות עם המבקש. ההקפדה היתרה ואמצעי הזהירות שננקטו על-ידי חברי ההרכב בערעור, אשר שקלו כדבעי את כל טיעוני המבקש בהקשרים אלה – מציבה מכשול לא פשוט בפני המבקש להשיג על מסד ראייתי זה במסגרת הליך של בקשה למשפט חוזר".

בשולי הדברים אומר מלצר, כי יש צורך בהסדרה סטטוטורית של מעמד המרכז לרפואה משפטית ושל אפשרות הסניגוריה להיעזר בו. כמו-כן, יש להתייחס לצורך להקים מכון נוסף לרפואה משפטית, כך שיועמדו אף לרשות הסניגוריה, במידת הנדרש, רופאים משפטיים או מומחים מתאימים אחרים.

מלצר מסיים באומרו, שלא נעלמו מעיניו ההשלכות האפשריות של החלטתו על משפחת המנוחה, שאי-הוודאות הסופית לגבי זהות הרוצח עוד מוסיפה על האובדן הנורא שחוותה ועל סבלותיה, בצד ההשפעה שיכולה להיות להחלטה גם על גורמים נוספים הקשורים בפרשה הקשה. אולם, הוא מדגיש, אין בכך כדי למנוע את עריכתו המתחייבת של משפט חוזר, מקום בו נמצא טעם בדין לעריכתו, שהרי "אמת ויציב – אמת עדיף". את זדורוב ייצג עו"ד ירום הלוי, ואת המדינה - עוה"ד תמר בורנשטיין, איתמר גלבפיש ועידית פרג'ון.