בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האמן דני קרוון מת בגיל 90
|
מעבודותיו: אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע והקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת ● נשיא המדינה ריבלין ספד לו: "דוגמה ומופת לאמן כמשרת ציבור" ● שר התרבות טרופר: "יצירותיו המופלאות קנו להן שם עוד בחייו" ● קרוון יובא למנוחות ביום שני בשעה 17:00 בבית העלמין בקיבוץ שובל שבנגב
|
דני קרוון ז"ל [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
|
|
|
|
|
הפסל והצייר, חתן פרס ישראל לשנת תשל"ז, דני קרוון הלך לעולמו (שבת, 29.5.21). בן 90 היה במותו. בין עבודותיו הנודעות נמנות אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע, הקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת, קיר העץ הקדמי של מליאת הכנסת, גן הסובלנות על שם יצחק רבין בפריז ושעון השמש בגבעת רם בירושלים, מגדל יד לשריון. בחודש שעבר הוענק לו פרס יקיר העיר תל אביב-יפו. בצאת השבת ספד לו נשיא המדינה ראובן ריבלין. בהודעה שפרסם כתב הנשיא: "דני קרוון אהובנו, הלך מעימנו והעצב גדול כל כך. דני היה דוגמה ומופת לאמן כמשרת ציבור. עבודותיו נוצרו תמיד בהזמנת גורמי ציבור, נבנו תמיד במרחבים ציבוריים והיו קיימות תמיד עבור הציבור הרחב. כך השיב דני את האומנות אל הציבור. הוציא אותה מקיפאון המוזאונים, בין הממצאים הארכיאולוגיים והחללים הלבנים המעוצבים, והעניק לנו אותה כמתנת נצח. האומנות המתחדשת ללא הרף שלו תחסר לנו מאוד, הוא יחסר לנו מאוד". גם שר התרבות והספורט חילי טרופר ספד למנוח: "דני קרוון, האמן הישראלי הייחודי אשר זכה בין השאר בפרס ישראל, ייזכר בעיקר בזכות יצירותיו המופלאות שקנו להם שם עוד בחייו. קרוון נודע גם כאיש בעל דעה נחרצת הפועל למען השלום והאחווה, כאשר כשרונו הרב הביאו להכרה גם ברמה העולמית. כישרונו יחסר לנו, אך יצירותיו יישארו ויזכירו לנו את אמירתו הייחודית". קרוון יובא למנוחות ביום שני בשעה 17:00 בבית העלמין בקיבוץ שובל שבנגב. קודם לכן בשעות 13:00-11:00, תוצב מיטתו ברחבת הכניסה של תיאטרון הבימה בתל אביב, ליד כיכר התרבות שתכנן לציון 10 שנים להקמת העיר שבה נולד, חי ופעל.
|
תאריך:
|
29/05/2021
|
|
|
עודכן:
|
29/05/2021
|
|
עידן יוסף
|
האמן דני קרוון מת בגיל 90
|
|
יועץ לשר החינוך, יואב גלנט, זימן אליו את פרופ' עודד גולדרייך, לשיחת שימוע לצורך בירור נסיבות חתימתו על שלוש עצומות, שני מכתבים פוליטיים ומאמר אחד. זאת, כחלק מן הבירור של זכאותו - אליבא דמשרד החינוך - לקבלת פרס ישראל. זאת, על-פי הנחיית בית המשפט העליון, בעקבות עתירה שהוגשה נגד ההחלטה לשלול מגולדרייך את הפרס.
|
|
|
בפנייתה לשר החינוך כתבה מועצת האקדמיה הישראלית למדעים כי "התבטאויות פוליטיות שהן בגדר המותר על-פי עקרון חופש הביטוי אינן רלוונטיות להכרעה בעניין מקבלי הפרס" (כך פורסם בכאן 11). האומנם? טענה זו מעוררת כמה שאלות: א. האם במקרה של פרופ' עודד גולדרייך מדובר בהבעת דעה בלבד? ב. האם הצהרותיו וחתימותיו אינן בגדר פעולה שיכולה לפגוע בפעולות של המדינה הדואגת לצרכי הציבור? וג. האם המדינה שתומכת באנשי האקדמיה ביד נדיבה חייבת לתת הוקרה למי שפועל נגד פעולותיה?
|
|
|
החלטת שר-החינוך גלנט בגיבוי הבג"ץ לעכב את "פרס ישראל" לפרופסור עודד גולדרייך איננה פגיעה בחופש הדיבור והביטוי — ערכים שבישראל נשמרים יותר מאשר ברבות ממדינות העולם — אלא צעד הגיוני ומוצדק מצד מדינה שמתגוננת בפני גורמים השואפים להביא למחיקתה מעל פני האדמה. ארגון ה- BDS טוען אומנם שפעילותו מכוונת "רק" נגד הנוכחות הישראלית מעבר ל"קו הירוק", אך המודוס אופרנדי שלו והתבטאויות אחדים מפעיליו המרכזיים בעבר ובהווה, כמו הסופרת האנטישמית אליס ווקר מחברת הספר "הצבע ארגמן" אינם מותירים ספק שמטרתו היא חיסול מדינת-ישראל. הפרופסור גולדרייך טוען שאיננו תומך ה- BDS, אך לאור התבטאויות שונות מצידו, דבריו היום מזכירים את הפסוק הידוע מ"המלט" של שייקספיר "אני חושב שהוא מוחה יותר מדי". ואולי גולדרייך באמת נהג, ועדיין נוהג, פשוט מתוך בורות או תמימות — כפי שהיה בהיסטוריה של הריגול הסובייטי בזמנו בין כותלי האוניברסיטאות במערב ובפרט בבריטניה, גם בעבר היו פרופסורים מהוללים שבתמימות שרתו את אויבי ארצם, ומכל מקום, דווקא החלטת שר החינוך והבג"ץ יתנו לפרופסור גולדרייך אפשרות לאשש את צידקתו, כביכל.
|
|
|
קרובת משפחה שנפטרה לפני שנים לימדה אותי שיעור מאלף. הקרובה, אישה קשת יום ממוצא מזרחי שהעברית שבפיה הייתה מוגבלת ובוודאי לא הרשימה את הבאים עמה במגע הייתה אם לילדים אותם גידלה במסירות נפש ובאהבה גדולה. האישה הפשוטה הזו עבדה בעבודות ניקיון לפרנסת צאצאיה וחסכה מפיה תפנוקים, בגדים ואף מזון על-מנת שילדיה לא יחסרו דבר. לאישה זו לא הייתה השכלה גבוהה וחייה שלא היו קלים קיבלו ביטוי בפניה חרושי הקמטים.
|
|
|
משפט גולדרייך הוא אחת הבעיות המתמטיות המפורסמות והבלתי פתורות של דורנו. השערת גולדרייך גורסת שלא ניתן להפריד בין חוקר לבין מחקרו ותמיד תתקיים ביניהם לפחות נקודת השקה אחת. לפי התזה הזו, אם נפל פגם בחוקר הוא בהכרח ישליך על המחקר, בבחינת "הפסול במומו פסול". החוקר הנודע יואב גלנט הדגים יפה את "אקסיומת גולדרייך" על דרך השלילה כאשר הציב את המשוואה הבאה: "נניח שיגאל עמיר יכתוב מכלאו מסה פילוסופית מופלאה, האם יהיה ראוי לקבל את פרס ישראל"? מול אקסיומת גולדרייך ניצבת "טענת ההולדה": אומנם החוקר הוליד את המחקר בצלמו, אך מרגע שזה נולד, יש לו חיים משלו. למרות שקיים דמיון גנטי בין הורים לצאצא, התוצר שונה מיוצרו ואין לפקוד עוון אבות על בנים.
|
|
|
|
|
|
רבקה שפק-ליסק
הלא חרדים מסרבים להיות "חוטבי עצים ושואבי מים" לרבנים, אברכים ופוליטיקאים חרדים או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
יורם דורי
ההתמודדות על הנהגתה של מפלגת העבודה הפכה למשאל חברים האם תנועה מפוארת זו תשרוד או תפורק, תיטמא במפלגות אחרות ותיקבר בבית הקברות של ההיסטוריה יחד עם תנועות אחרות שזנחו את האידיאולוג...
|
|
|
איתן קלינסקי
למרות שאיילת שקד אינה נושאת בתפקיד ציבורי, היא חייבת לתת הסבר לציבור על השיחה המביכה שיחה שלמעשה הכתימה את דרכי פעולתה של מערכת המשפט בישראל, והיא מעיבה על המערכת גם היום
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|