"על כל מי שמבקש להיות הורה מכוח 'זיקה לזיקה', שעיגונה המשפטי נעשה באמצעות צו אימוץ או צו הורות, לדעת שהורותו אינה על תנאי ודינה כדין הורות ביולוגית כמעט לכל דבר ועניין. לא מדובר בהורות 'פריכה' ולא מדובר בהורות התלויה בקשר הזוגי עם ההורה השני. החיובים כלפי הילד שרירים וקיימים אף במצב שבו בחר ההורה לנטוש את ילדו ולהתנתק ממנו או כשהחליט לצמצם את הקשר עימו במידה כזו או אחרת". כך אומר (6.6.21) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נפתלי שילה.

שילה דחה את ערעורה של אישה על החלטת בית המשפט למשפחה בתל אביב (השופט שמואל בר-יוסף), שלא לבטל את הצו מכוחו על-פי היא האם של ילדה שנולדה לבת-זוגה. הבקשה הוגשה לאחר שהשתיים נפרדו. שילה אומר כי הערך העליון הוא טובת הילד, וזו מחייבת שיהיה בקשר עם שני הוריו. הוא מוסיף:

"הורים לא יכולים להתגרש מילדיהם. אדם שמבקש להפוך להורה של ילד, בין באמצעות הליך לפי חוק האימוץ והן באמצעות צו הורות, חייב לשאת במלוא האחריות כלפיו, אף אם הוא נפרד מההורה השני ואף אם הוא מחליט שאינו מעוניין בקשר עם יוצא חלציו. צו אימוץ או צו הורות הוא בלתי הפיך למעט במקרים חריגים ביותר. פירוד או ניתוק קשר או תחושות של ריחוק מהילד, לא יכולים להביא לביטולו של צו ההורות.

"...מתן אפשרות לבטל הורות במקרה כמו מקרה דנן, הופך את ההורות מכוח הצו להורות 'פריכה' ומעמיד אותה כהורות נחותה לעומת הורות טבעית. ברגע שההורה שקיבל את צו ההורות הוא מעין 'הורה על תנאי' שמעמדו נחות יותר מההורה הביולוגי, הדבר עשוי להביא לפגיעה קשה בילדים. מתן אפשרות לביטול צו הורות, שעה שהורה שקיבל צו על-פי בקשתו נוטש את ילדיו וגורם לכך שדמותו תתפוגג אצלם או שהוא מתחיל להתייחס אליהם באופן אחר משהורה מתייחס לצאצאו הביולוגי, עלולה להגביר תופעה זו שמשמעותה פגיעה אנושה בזכות הקטינים לקשר עם שני הוריהם"

שילה מדגיש: "גם כשקיימת הסכמה בין הורים לביטול צו הורות, לא ניתן להעניק משקל כלשהו להסכמה זו, היות שהדבר פוגע מהותית בזכויות הקטינים. הדבר אף עשוי להפוך את זכות ההורות למטבע עובר לסוחר במו"מ לקראת פרידה, כאשר בתמורה להטבה רכושית, יוסכם על ביטול צו ההורות. על שני ההורים לדעת כי בקשתם לקבל צו הורות אינה מעשה הפיך ולאחר שהצו ניתן, לא יוכל אף אחד מההורים להשתחרר מחובותיו ההוריות אף אם הוא ניתק כל קשר עם ילדיו. זוגיות לחוד ויחסי הורים וילדים לחוד.

"והדברים קל וחומר: כשם שהורה שהביא לעולם ילד כתוצאה מיחסי אישות מזדמנים שעה שהוא כלל לא רצה ולא התכוון להביא ילד לעולם מחויב בכל החיובים כלפי הילד, קל וחומר כשמדובר בזוג שפעל יחד במשותף בכוונה ברורה להביא צאצא משותף והסכים ששניהם יהיו הורים במעמד שווה. בעניינינו, האימהות רכשו במשותף מנות זרע, חתמו על בקשות למתן צו הורות ביחס לשני קטינים, גידלו אותם יחדיו והסכימו ששתיהן ישמשו כאימהות לכל דבר ועניין, ללא קשר למטען הגנטי של הילדים. לפיכך, משתוכניתן מומשה וניתן לא' צו הורות כלפי ה', לא ניתן לבטל את ההורות, במיוחד שעה שה' רואה בא' אם לכל דבר ועניין והיא נמצאת עמה בקשר רציף וחם".

סגן הנשיא שאול שוחט מוסיף: "'עם כוח גדול באה אחריות גדולה' (אמרה המזוהה עם 'ספיידרמן' אך מקורותיה ותיקים יותר ומגיעים עד לתקופת המהפכה הצרפתית). אדם המבקש להפוך להורה של ילד, בין באמצעות הליך לפי חוק האימוץ בין באמצעות צו הורות, חייב לשאת במלוא האחריות כלפיו. משבר או פירוד מבן הזוג הנוכחי, בחירה להקים תא משפחתי חדש והעדר רצון של ההורה להמשיך בקשר עם ילדו - כל אלו אינם ראויים להיחשב כלל כשיקולים לביטול צו הורות.

"כל פרשנות אחרת או קביעה כי אין להחיל את הוראת סעיף 19 לחוק האימוץ על צווי הורות פסיקתיים משמעותה פגיעה ישירה במעמד צו ההורות; פגיעה במעמד ההורה שמעמדו הוכר מכוח הצו לעומת ההורה הביולוגי בתוך התא המשפחתי; פגיעה בזכות הקטין לקשר עם שני הוריו; ופגיעה בקהילה שלמה אליה משתייכים זוגות בני אותו המין, שצו זה הוא בבחינת התרופה היחידה להקמת תא משפחתי שלם במציאות הקיימת במדינת ישראל".

ואילו השופטת עינת רביד אומרת: "הזכות והחובה להיות הורה על-פי צו שיפוטי צריכים להיות באותה דרגה של צו האימוץ, על-מנת שמי שנקבע כהורה, בכל דרך שהיא, יהיה תמיד הורה ולא ייקבעו, חלילה, סוגי הורים שונים במדרג זכויות וחובות שונה". את המערערת ייצג עו"ד אסי סגל, את המשיבה ייצג עו"ד עירא הדר, ואת היועץ המשפטי - עו"ד איריס עמרמי.