רשות המיסים וביהמ"ש הכירו בהוצאות לניהול הימורים בלתי חוקיים

רשות המיסים הכירה חלקית בהוצאותיו של מי שארגן הימורים בלתי חוקיים במיליוני שקלים, כאשר קבעה את סכום הכנסותיו החייב במס. בעקבות זאת החליטה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ירדנה סרוסי, להכיר בהוצאות נוספות - למרות שלדבריה הללו היו לכל הפחות בניגוד לתקנת הציבור ואולי אף בלתי חוקיות. כך מעלה (10.6.21) פסק דינה של סרוסי, בו דחתה את רוב ערעורו של טוני ברגיג על השומות שהוצאו לו לשנים 2014-2008.

ברגיג ניהל בשנים אלו הימורים בלתי חוקיים בקנה מידה רחב במספר דירות בראשון לציון, באר יעקב, משמר השבעה וגן הוורדים ונדון ל-15 חודשי מאסר. הוא דיווח לרשות המיסים רק על הכנסותיו מקיוסק שבבעלותו ומעסק נוסף, אך לא מן ההימורים. את ההכנסות מן ההימורים תיעדו ברגיג ואנשיו במחברות שאת חלקן השמידו. היחידה הארצית לשומה השתמשה במחברות שתפסה, תוך חישוב הממוצע היומי של ההכנסות, כדי לקבוע את הכנסותיו של ברגיג בכל הדירות ולאורך כל התקופה.

רשות המיסים ניכתה מהכנסות שלו שורה של הוצאות, למרות שברגיג לא גיבה אותן בראיות, כגון: 2,200 שקל לחודש בכל דירה שכר דירה, 2,000 שקל לחודש כהוצאות חשמל, 400 שקל לחודש על חשבונות מים וארנונה, 100 שקל לחודש כוועד בית ו-400 שקל ליום כהוצאות כיבוד. היא דחתה את טענתו של ברגיג לפיה יש לנכות מהכנסותיו גם את שכר עובדיו, את הזכיות ששולמו למהמרים, את רכישת מכונות ההימורים והריהוט ואת עלויות תיקון מכונות ההימורים.

סרוסי קיבלה בעיקרה את שיטת החישוב של רשות המיסים, אם כי ביצעה מספר התאמות. בסך-הכל, קבעה, העלים ברגיג בשנים אלו הכנסות של 27 מיליון שקל (לעומת 28.8 מיליון שקל בשומות שהוצאו לו). היא דחתה את טענתו של ברגיג, לפיה שילם לזוכים 80% מכלל הכנסותיו, שכן הוא לא סיפק כל ראיה לכך. "לא הגיוני שמצבו של המערער, שלא ניהל ספרים ועסק בפעילות עבריינית, יהיה טוב יותר מזה של אדם שעוסק בפעילות נורמטיבית הטוען להפחתה של השומה מבלי לבססה בבדל תחשיב או הוכחה", מוסיפה סרוסי. מאותה סיבה נדחו טענותיו בנוגע לשכר העובדים ולרכישת המכונות ותיקונן.

לצד זאת אומרת סרוסי, בנוגע להוצאות בהן הכירה הרשות: "משעה שהמשיב התיר במקרה דנן את ההוצאות מסוג זה, על-מנת לנסות ולשקף את הכנסתו האמיתית של המערער, יש להמשיך וללכת בדרך זו ואין להפריד בין סוגי ההוצאות השונים. לפיכך, גם אם יש מקום לקבל את הטענה כי ההוצאות המדוברות נוגדות את תקנת הציבור או כי הן בלתי חוקיות, עדיין ניתן לנכותן בנסיבות המקרה הספציפיות, בהן המשיב ממילא הכיר בחלק מן ההוצאות.

"...עם זאת וחרף האמור, לפנים משורת הדין, מצאתי להפחית 10% מסכום ההכנסות בכל שנה בגין ההוצאות השונות - תשלום זכיות גדולות למהמרים, שכר לדילרים שלא נמשך מהקופה, פשיטות ותשלום על תחזוקה והוצאות פחת. זאת, נוסף על ההוצאות שהכיר בהן המשיב. בהפחתה זו, שאינה על הצד הגבוה, מצאתי לאזן בין הניסיון להגיע לתוצאה שתשקף את הכנסותיו 'האמיתיות' של המערער, לבין מסקנותיי הנ"ל בדבר אופיין של ההוצאות והעובדה שהמערער לא סיפק כל ראיה לתמיכה בטענותיו ולא העמיד כל גרסה חלופית קוהרנטית ושלמה".

סרוסי דוחה את חישוביו החילופיים של ברגיג ואומרת: "או שהמערער לא העמיד גרסה ראויה להוצאותיו, או שהוא לא העמיד גרסה ראויה להכנסותיו, שכן אם נקבל את כל טענותיו כמכלול, התוצאה היא שקופת האוצר עוד תצטרך לקזז למערער תשלומים בגין פעילותו ההפסדית כביכול.

"המערער לא יכול 'לשחק' עם הנתונים בהתאם לתוצאה אליה הוא מכוון, פעם אחת להעמיד גרסה עובדתית כי יש לו הוצאות נכבדות, ופעם שנייה להעמיד גרסה עובדתית כי כביכול היו לו הכנסות נמוכות. על המערער להבין שלא מדובר כאן במשחק של 'חתול ועכבר' שמטרתו היא להפחית עד כמה שניתן את המס בו יחויב. לו היה המערער כן בכוונותיו, ברצותו לשלם את המס הנכון והראוי, חזקה עליו שהיה מעמיד גרסה אחת המייצגת לדעתו את האמת. אם אין ביכולתו לעשות כן, תמוה כיצד הוא מרהיב עוז לטעון כי גרסת המשיב איננה מייצגת את האמת, ומכל מקום, אין לו לבוא בטענות אלא אל עצמו".

עוד קבע סרוסי, כי יש להפחית 25% מן השומה לשנת 2013 - שעמדה על 7.2 מיליון שקל - משום שמדובר בחלקו של שותפו, אופיר ברנס. לפיכך, ברגיג ישלם מס על הכנסה בסכום כולל של 22.5 מיליון שקל, לצד הוצאות בסך 100,000 שקל. את ברגיג ייצג עו"ד יעקב דהן, ואת רשות המיסים - עו"ד שירה ויזל-גלצור.