לפני מספר שבועות התקיים דיון נוקב בנוגע לכדורסל בישראל, דיון שבו התארחו ראשי קבוצות ויושב-ראש אשר הביעו את דעתם, כל אחד בתורו, על מצב הכדורסל בארץ.
במהלך הדיון התפתח ויכוח סוער בין יושב-ראש מכבי תל אביב,
שמעון מזרחי, לבין חיים אוחיון, הבעלים של הפועל גליל-גלבוע ודני קליין, יושב-ראש הפועל ירושלים. למעשה, כל האושיות תקפו את דברי שמעון מזרחי ודרשו המשך השוויוניות בכדורסל. כולם, למעט שמעון מזרחי, הביעו את תמיכתם לגבי המשך קיום אירוע הפיינל-פור שבסופו נקבעת אלופת המדינה.
אני שואל - האם זו באמת הדרך לחתירה לשוויוניות בין מכבי תל אביב לשאר הקבוצות? נכון, שלפני שנתיים הפועל חולון זכתה באליפות בסיום משחק האליפות מותח מאין כמוהו שהוכרע בסל של השניות האחרונות, אליפות מוצדקת של קבוצה שהייתה הטובה ביותר לאורך כל העונה והוכיחה זאת בכל המשחקים מול הקבוצות הגדולות (מכבי תל אביב והפועל ירושלים). אני בטוח שבאותה עונה הפועל חולון הייתה זוכה באליפות גם אם הייתה מתקיימת סדרת גמר של הטוב מ-5, כאשר יתרון הביתיות היה שלה, שיחד עם הקהל המדהים היה סוחף אותה לזכייה באליפות.
האם לקהל הכדורסל לא מגיע ליהנות מסדרות פלייאוף, כפי שקיים ברוב הליגות הבכירות באירופה?!
אפשר להבין את החתירה לשוויוניות ולמתן הזדמנות לכל קבוצה בארץ, שהיא לא מכבי תל אביב לזכות באליפות במשחק בודד שבו הכל אפשרי. אבל, האם זה הוגן? האם זו הדרך להוכיח שהקבוצה הטובה ביותר בליגה לאורך כל העונה, היא גם זו שמגיע לה לזכות באליפות? הרי, כל עונה קבוצות נלחמות על המקומות הראשונים במטרה שזה יקנה להן את יתרון הביתיות, שכלל לא בא לידי ביטוי במשחקים בודדים של חצי וגמר הפיינל-פור.
הרי מסורת קלוקלת זו החלה לפני 4 שנים בחסות מנהלת הליגה, ושמה לה למטרה לשבור את ההגמוניה השלטת של מכבי תל אביב בליגה. בפועל, אם מסתכלים על השנים האחרונות, מכבי תל אביב כבר אינה הקבוצה האימתנית של שנות ה-90-80 ותחילת העשור. כבר מספר שנים שמכבי לא פוגעת באיכות הזרים המגיעים אליה (זה המקום להפנים שאמנם יותר כסף = יותר זרים עם רקורד גבוה, אך זה לא בהכרח מעיד על טיב הזרים ועוד יותר על התאמתם לקבוצה ולשטף המשחק). ימי שאראס ופארקר העליזים עברו-חלפו, וויצ'יץ עזב הרבה אחרי שירד משיאו, והזרים שהגיעו בשנים האחרונות, בקושי שרדו עונת משחקים אחת. לעומת זאת, קבוצות כמו הפועל ירושלים, מכבי חיפה, הפועל גליל-גלבוע והפועל חולון בעונת האליפות, השקיעו פחות כספים בזרים, אך קיבלו תמורה לא פחות מהזרים של מכבי תל אביב. כך שהחוכמה היא להביא זרים שיתאימו לקבוצה שלך בשילוב עם השלד הישראלי, על-פני הבאת זרים יקרים במחיר של מיליון ומיליון וחצי דולר לעונה שכלל לא יתאימו, שהאגו שלהם מנופח וטובתם האישית קודמת לטובת הקבוצה. ראה קרלוס ארויו בשנה שעברה ומצ'אי לאמפה בעונה הנוכחית.
כך שבהחלט קבוצות ישראליות יכולות לבנות הרכב שיכול להתמודד שווה בשווה עם מכבי תל אביב, לא רק במשחקי פיינל-פור, אלא גם בסדרות פלייאוף. אני חושב שלאוהדי הכדורסל מגיעה סדרה של הטוב מ-5 בין מכבי חיפה להפועל ירושלים או בין הפועל גליל גלבוע שכרגע נמצאת במקום השני ומציגה כדורסל פנטסטי, לבין מכבי תל אביב. שכן בכל עונה מבין 5 השנים האחרונות ואף קודם, מכבי תל אביב הפסידה לפחות פעם אחת לכל אחת מהקבוצות, גם בהיכל נוקיה.
למה הכדורסל בארץ צריך להיות שונה מהכדורסל היווני, הספרדי, האיטלקי? למה במקום להתקרב לחוקי מולדת הכדורסל - ארה"ב, אנו מתרחקים? הרי פיב"א תיקנו תקנות בהתאם ל-N.B.A, המשחק חולק
לארבעה רבעים במקום שתי מחציות, שעון ה-30 קוצר ל-24 וכו'. אז בעוד שכל סדרות הפלייאוף שם מתחילות בסדרה של הטוב מ-7, אצלנו, משום מה, הולכים אחורה וקובעים משחק אליפות בודד.
לסיכום, למרות התקציב הגבוה פי כמה וכמה מרוב קבוצות הליגה, עדיין יש לקבוצות הליגה יכולת להתמודד שווה בשווה עם מכבי תל אביב, על-ידי בניית קבוצה מתאימה בשילוב אופטימלי של ישראלים וזרים טובים. לעניות דעתי, ישנם מספיק ישראלים טובים ואיכותיים שמכבי תל אביב לא פיתתה אותם כספית וייבשה אותם ספסלית, ושיוכלו להפגין את כישוריהם בקבוצות ליגת העל.
אני קורא להצעיד חזרה את הכדורסל קדימה, להחזיר את סדרות הפלייאוף לקביעת האלופה, זה הוגן כלפי כל הקבוצות, זה מגיע לקהל אוהדי הכדורסל בארץ, ההכנסות יעלו והרמה תגבר.
עניין נוסף שנידון, היה "החוק הרוסי" - חוק שגם נכנס לתוקפו לפני שנים ספורות וקובע כי בכל זמן נתון, חייבים להיות על המגרש לפחות שני שחקנים ישראלים, או יותר נכון - לפחות שני שחקנים בעלי תעודת זהות כחולה... שכן, קצת קשה לקרוא לדיוויד בלותנטאל, שחקן ישראלי.
חוק זה מקשה ביותר על המאמן ועל התמרונים שהוא אמור לבצע במהלך המשחק בכדי שלא יקבל עבירה טכנית על שילוב של פחות משני שחקנים ישראלים על המגרש.
ברור כי מטרת החוק הייתה לקדם את השחקן הישראלי ולתת לו במה להפגין את יכולותיו, אך מדוע במשחק אקראי שכל השחקנים הישראלים משחקים גרוע, עדיין המאמן חייב לשתף שניים מהם ולא את השחקנים הטובים ביותר בזמן נתון או לחילופין, ייתכן כי כל הזרים משחקים גרוע במשחק נתון ואז אין שום בעיה שלא לשתף אף אחד מהם.
אם רוצים לתת במה לקדם את השחקן הישראלי, ניתן להגביל את מכסת הזרים בליגה לארבעה במקום שישה, ואז בטוח שישחקו שחקנים ישראלים. גם הגבלת הזרים לחמישה תביא לשיתופם הוודאי של שחקנים ישראלים, שכן חמישייה של זרים אינה יכולה בד"כ לשחק את כל 40 הדקות. במבט על עשרות הזרים שהובאו לארץ, ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת את אלה שבאמת תקעו יתד וחותם ושאותם נזכור גם בעוד מספר שנים. עד כה, אף שחקן זר לא חסם את דרכו של שחקן ישראלי מצליח ובולט לקבל דקות משחק, ראה גיא פניני, יובל נעימי, יוגב אוחיון וכולי.
נכון שלפעמים שחקן כדורסל שמעט מתבלט על-פני אחרים מעדיף, לאחר שנת פריצה, את הכסף הגדול של מכבי וחימום הספסל על-פני שכר מעט נמוך יותר, אך דקות משחק רבות וחשיפה גבוהה. ראה יניב גרין, רביב לימונד, תומר שטיינהאור בזמנו וכו'. חבל שזה כך, אך כנראה הרצון להתייבש על הספסל של מכבי גדול מהרצון לקבל דקות משחק.
בכל מקרה, לחוק הרוסי אין מקום בכדורסל המודרני, למאמן מגיע חופש בחירה וקבלת החלטות בהתאם למה שקורה במגרש ולא בהתאם לחובה לשתף שחקנים ישראלים. ישנם חוקים אחרים שניתן לחוקק ושיקדמו את הכדורסלן הישראלי.
