שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, מותח ביקורת קשה (יום ד', 16.6.21) על עו"ד אלינור ליבוביץ, בשל האופן בו ייצגה לקוח בעתירה נגד בית הדין הרבני בירושלים ובית הדין הרבני הגדול.

התיק עוסק בבני זוג שהתגרשו והיו חלוקים לגבי שוויו של העסק "שירן תעשיות" העוסק בעבודות עץ. המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח יוסי אנג'ל, העריך אותו ב-2.7 מיליון שקל. בית הדין האיזורי אימץ את חוות דעתו וקבע שחלקה של האישה יהיה מחצית מהערך. בשל התמשכות ההליכים, מסר אנג'ל חוות דעת משלימה ולפיה שווי העסק הוא 4 מיליון שקל; בית הדין הגדול אימץ אותה והגדיל בהתאם את חלקה של האישה.

בעתירה לבג"ץ ביקשה ליבוביץ, בשמו של הגבר, לבטל את חוות דעתו של אנג'ל וטענה שנפלו פגמים נוספים בטיפולם של בתי הדין בתיק. גרוסקופף דחה על הסף את העתירה, בהזכירו את ההלכה שנקבעה אין-ספור פעמים ולפיה בג"ץ אינו מהווה ערכאת ערעור על בתי הדין הדתיים, אלא במקרים קיצוניים - שהנוכחי אינו נמנה עליהם. הוא ממשיך ומותח ביקורת על הגבר ולמעשה על ליבוביץ:

"כבר על פני הדברים השגותיו של העותר במסגרת העתירה לא גובשו באופן המניח את הדעת. כך, חלק מהנספחים שצורפו לעתירה אינם תואמים את ההפניות אליהם במסגרת העתירה, ובין היתר כך הם פני הדברים ביחס להחלטות בתי הדין הרבניים אליהן מתייחס העותר בעתירתו... ברי כי ניסוח לא מוקפד שכזה אינו מסייע להבנת טענותיו של העותר. כמו-כן, ככל שניתן להבין מהעתירה ומנספחיה, נדמה כי ההחלטה האחרונה עליה משיג העותר היא פסק דינו של בית הדין הגדול מיום 19.1.2021. משלא ניתן למצוא בעתירה כל נימוק לכך שהוגשה למעלה מארבעה חודשים לאחר מכן, הרי שהגשתה לוקה בשיהוי ניכר מצד העותר".

גרוסקופף מוסיף: "בכל הנוגע להשגתו העיקרית של העותר, בקשר להתבססות המומחה אנג'ל על תחשיב מחזור ההכנסות הממוצע של העסק ב'מכפיל' של שנה אחת, כשיטת החישוב להערכת שווי העסק, הרי שעיון בחוות הדעת של המומחה אנג'ל ובהחלטות בתי הדין הרבניים שצורפו לעתירה מעלה כי העותר גילה טפח והסתיר טפחיים... בחוות הדעת המשלימה הודגש אי-שיתוף הפעולה של העותר 'לאורך כל הדרך במסגרת עבודת הכנת חוות הדעת', והוצגו לכך שורה של דוגמאות שחלקן אף קיבלו ביטוי בהחלטות בתי הדין הרבניים שניתנו בעניינים של העותר והמשיבה.

"ואם בכך לא די, החלטות בתי הדין הרבניים שצורפו כנספחים לעתירה נושאים ביקורת נוקבת על התנהלותו של העותר ובא-כוחו. כך, בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 29.1.2013 צוין כי 'העותר וב"כ מתעלמים מחלקו במשבר', וכן כי 'גם את עבודתו של המומחה שמינה ביה"ד להערכת שווי הנכסים עיכב הבעל זמן רב, ונמנע מלהעביר הרבה מסמכים שהתבקש. למעשה עד היום לא קיבל המומחה את כל החומר שביקש, אלא ערך חוות דעת לפי הוראת בית הדין על-פי המסמכים שקיבל בפועל, תוך אזכור מה שלא קיבל... אין לבעל להלין אלא על עצמו'... החלטת בית הדין הגדול מיום 6.9.2020 גם היא אינה חוסכת את שבטה מהתנהלותו של העותר, בין היתר בציינה כי 'חוסר שיתוף הפעולה של [העותר] עם רו"ח אנג'ל, מוצא את ביטויו לאורך כל השנים'".

גרוסקופף מוסיף: "דומה, שדי בדברים אלה, שאף רמז להם לא ניתן למצוא בעתירה, על-מנת להדגיש את העדר ההצדקה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים להסתמך על חוות הדעת של השופט אנג'ל. חרף האזהרות החוזרות ונשנות שקיבל העותר מבתי הדין הרבניים, נמנע הוא באופן עקבי ומתמשך מפרישת מלוא התמונה הנדרשת להערכת שווי העסק, ומשכך אכן אין לו להלין אלא על עצמו, אם הערכה זו הניבה תוצאה גבוהה מדי לשיטתו". השופטים יצחק עמית ואלכס שטיין הסכימו עם גרוסקופף.