אני מעריץ את אותם אנשים נהדרים המודאגים בקולי-קולות וצקצוקי מקלדת בשעה שערבים אומללים ומסכנים בעזה נפגעים בפעולות אלימות של ממשלת זדון (ישראל, מה חשבתם?) הפועלת במטרה לעצור או להפסיק את מטחי הטילים של החמאס, ויש אומרים שגם בכדי להרוג ערבים... ידוע לאותם אנשים טובים באירופה, באמריקה וגם בארצנו, שהחמאס הוא ארגון טרור, לא עלינו, והם מתעלמים בתום לב כי אין בליבם שגגה. ידוע גם שהטרוריסטים, המוגדרים שאהידים בצד שני, מפעילים מערכות נשק קטלניות בקרבת, בצמוד, בסמוך ובמחיצת תושבים תמימים לכאורה, זקנים, נשים וילדים, כדי לשגר מוות והרס, כדי להרוג יהודים ללא הבחנה. הכל במטרה לשחרר את פלשתין הכבושה. 'פלשתין' - זה שם רודף לארץ ישראל (א"י) הנרדפת. למנהיגים מוסלמים וערבים בכלל זה יש רישיון והיתר להרוג ולרצוח מיליוני ערבים השכם והערב, בוקר וערב, ואיש בעולם התרבותי אינו מוחה ואינו נוקף אצבע. אבל ברגע שצהל הורג פלשתיני אחד, מפריח בלונים או יונים, קמה בעולם סערת רוח תזזית ואַמּוֹת הַסִּפִּים והסניפים של האו"ם צורחות חמאס ומבקשות להעפיל על הגג של האג. וצץ גם ניצן הורביץ בערוגת האידיוטים המשומשים לתועלת הצדק העולמי.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
