אין פסול בהחלטת ועדת הכנסת, לפיה חברי הבית אינם רשאים לקבל מימון לנסיעה לחו"ל מאחד מ-20 הארגונים הקוראים לחרם על ישראל. כך קובע (יום ג', 22.6.21) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, בדחותו את עתירתו של הח"כ לשעבר יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת).

בשנת 2018 אישרה ועדת הכנסת הכנסת תוספת של סעיף לתקנון האתיקה, ולפיו "ועדת האתיקה תשקול לא לאשר נסיעה לחוץ לארץ במימון ארגון או גוף שפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, או התחייב להשתתף בחרם כאמור". מדובר ברשימה סגורה של 20 ארגונים שגובשה ואושרה בידי שר הפנים דאז, אריה דרעי. ג'בארין טען - לאחר שוועדת האתיקה אסרה עליו לקבל מימון מאחד הארגונים, JVP - שההחלטה התקבלה בחוסר סמכות, שהיא נוגדת את חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ושמדובר בפגיעה אסורה בחסינות חברי הכנסת.

מלצר דוחה את כל הטענות. הוא אומר כי ועדת הכנסת מוסמכת להתקין כללי אתיקה ואין היא מוגבלת בסמכותה זו. התכליות העיקריות של הכללים הן קידום החברה הישראלית וטובת המדינה, לצד שמירה על אמון הציבור בכנסת. ניתן להסדיר את התנהגותם של חברי הכנסת באמצעות כללים אלו, ואין בכך משום פגיעה בחסינותם. הכלל בו מדובר אינו מונע מחבר הכנסת להשתתף בכינוס של ארגון הקורא לחרם על ישראל, אלא רק אוסר עליו לקבל מימון לנסיעתו מארגון שכזה.

מלצר, אשר כתב את דעת הרוב בפסק הדין שדחה כמעט במלואן את העתירות נגד חוק החרם, אומר: "כשנסיעתו של חבר כנסת לחו"ל במימון גופים הקוראים להטיל חרם על המדינה (אותה מדינה שבין השאר חבר הכנסת מייצג את המוסד הנבחר שלה בנסיעותיו) - פוגעת במטרה זו [מאבק בחרם], איננה מתיישבת עם טובת המדינה ככזו, ואף עלולה לפגוע באמון הציבור בכנסת - בבחינת אחיזה בחבל בשני קצותיו". ועדת הכנסת בחרה באמצעי שפגיעתו בחברי הכנסת היא מינימלית, לאחר שדחתה הצעות לבחור בכלים פוגעניים יותר.

מלצר מוסיף: "אכן, חופש הביטוי הפוליטי הוא הכלי העיקרי של חבר הכנסת לקידום עמדותיו, ועמדותיהם של ציבור בוחריו. כשהפגיעה בביטוי נעשית 'מראש', וחוסמת את חבר הכנסת מהשמעת עמדותיו מלכתחילה - הפגיעה בזכות אף נתפסת כחמורה במיוחד. עם זאת, בבג"ץ חוק החרם עמדתי בחוות דעתי על כך שקריאה לחרם איננה 'ביטוי' במובנו הרגיל, אלא, עסקינן בסוג מיוחד של ביטוי, המבקש לכפות עמדות באמצעות איום כלכלי והשתקה, ולא באמצעות שכנוע, או על-ידי קיומו של שיח פוליטי פתוח ומפרה. כשעוסקים בסוג מיוחד של ביטוי (קריאה לחרם), אשר מלכתחילה איננו מקיים באופן מלא את התכליות העומדות בבסיס הזכות לחופש הביטוי עצמה - התוצאה המתבקשת היא צמצומה של ההגנה הרחבה הניתנת בשיטתנו לחופש הביטוי הפוליטי".

השופט יצחק עמית מוסיף: "כלל האתיקה אינו מונע מחבר הכנסת לנסוע לחו"ל. כלל האתיקה אינו מונע מחבר כנסת להשתתף בכנסים של גופים וארגונים הקוראים לחרם על מדינת ישראל. מכאן שהפגיעה של כלל האתיקה בחופש הביטוי הפוליטי של חבר הכנסת אינה בגרעין הזכות. אף ניתן לומר כי הפגיעה הפריפריאלית-מינורית בחופש הביטוי הפוליטי של חבר הכנסת באה להגן על ליבת חופש הביטוי של אזרחי ישראל, לרבות של חברי הכנסת של ישראל. מימון הנסיעה לחו"ל נועד לסייע לחבר הכנסת להשתתף בכנס בחו"ל. עם זאת מימון נסיעה ע"י ארגון הקורא להטלת חרם על ישראל, כולל חרם אקדמי ותרבותי היא מוקשית. המשמעות המיידית והישירה של חרם כזה הוא מניעת חופש הביטוי של אחרים בדרך של השתקתם".

השופט דוד מינץ הסכים עם מלצר ועמית. את ג'בארין ייצגו עוה"ד חסן ג'בארין ומאייסאנה מוראני, ואת הכנסת - עו"ד אביטל סומפולינסקי.