350 שעות שירות לתועלת הציבור וארבעה חודשי מאסר על תנאי. זה העונש שגזר בית משפט השלום בירושלים על פלשתיני שהודה בגרימת מוות ברשלנות, לאחר שכלבו תקף והרג פעוט בן ארבע מבני משפחתו. השופטת ג'ויה סקפה-שפירא אישרה (יום ב', 22.6.21) את הסדר הטיעון בין הצדדים.

מהדי טהה, המתגורר במחנה הפליטים שועפט בירושלים, גידל בשנת 2018 על גג ביתו בן הקומה האחת כלב פיטבול טרייר - בלא שקיבל רישיון כחוק ובלא שהקפיד על נהלי הבטיחות הנדרשים. טהה אפשר לקרובי משפחתו, אדהם טהה בן הארבע ואחיו עבד אל-מואמן בן ה-11, לשהות עם הכלב שפיו לא היה חסום. במארס 2018 עלו שני האחים לגג, בעוד מהדי הלך לישון. הכלב השתחרר בצורה כלשהי מן הרצועה בה היה קשור, נשך את אדהם בראשו ובצווארו והילד מת מפצעיו לאחר שלושה חודשים. מהדי הואשם בגרימת מוות ברשלנות, עבירה שהעונש המירבי עליה הוא שלוש שנות מאסר.

התובעת, עו"ד דולי מזאל, הסבירה את ההסדר בכך ש"מדובר בתיק לא פשוט עם מורכבות אנושית ונסיבות ייחודיות". לדבריה, "הטראומה שעבר הנאשם הייתה קשה מאוד, כי הוא בעצמו ראה בזמן אמת את המנוח הפצוע, והוא ניסה לסייע לו ולחלץ את ראשו של המנוח משיני הכלב והתוצאה הטרגית הייתה לכל המשפחה. הנאשם עד היום מתמודד עם התוצאות הטרגיות ועם ייסורי מצפון עם החוויה הקשה הזו... התחשבנו בעמדת המשפחה, בהורי המנוח, שלא מעוניינים בניהול משפט נגד הנאשם ולא מעוניינים לקחת חלק. שקלנו את לקיחת האחריות של הנאשם בבית משפט וגם יש משמעות לחיסכון בהליך המשפטי והבאת העדים, כאשר ככל שהתיק היה מתנהל היינו צריכים להביא את האחים והמשפחה, וכל זה היה מציף את האירוע פעם נוספת ומערים קשיים".

לטענת מזאל, בהסדר המקל שקלה הפרקליטות "את העניין של ההרתעה וצריך להרתיע את הציבור מלהחזיק כלבים מסוכנים, במיוחד ללא רישיון. נכון שהכלב היה קשור, אבל הוא היה מוחזק בגג שהגישה אליו הייתה קלה, וגם במיוחד שהמנוח ואחיו היו מגיעים לביתו של הנאשם לעיתים תכופות ולהאכיל יונים ולראות את הכלב. היה ברור שהם יעלו לגג בכל הזדמנות ויהיו ליד אותו כלב מסוכן".

הסניגור, עו"ד ריאד סועאד, טען, כי רשלנותו של טהה לא הייתה ברמה גבוהה, אלא "התבטאה בהעדר שיקול דעת, שהילדים בגיל זה יכולים לעלות לשם. לא שאנו מקלים ראש ברשלנות זו, אבל הרשלנות אינה מהחמורות בתיקים אלו, למרות התוצאה הטרגית והקשה". עוד אמר כי טהה היה כמו אב לשני האחים. "גם רמת הענישה שאליה אנו עותרים, עולה בקנה אחד עם רמת הענישה, שבמקרים רבים לא מעמידים לדין כשיש רשלנות של הורה או קרוב משפחה. הנזק מעבר לפגיעה גם לנאשם עצמו הוא עצום והוא מתמודד קשה מאוד מאז ועד היום. הוא איבד ילד".

סקפה-שפירא אומרת בגזר הדין: "שקלתי את נסיבות ביצוע העבירה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו הפלילי כולל הרשעה קודמת שאינה ממין העניין ואת רמת הענישה הנוהגת בפסיקה. תוצאות האירוע ותוצאות מעשיו של הנאשם ומחדליו, הן תוצאות קשות וטרגיות. ילד פעוט כבן ארבע שילם בחייו על התנהלות הנאשם. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנסיבות שתוארו על-ידי בא-כוח המאשימה, ובכלל זה הקירבה המשפחתית והרגשית שבין הנאשם למנוח ותחושת האשם והצער של הנאשם עצמו על תוצאותיו. בנסיבות אלה אני סבורה כי הגם שההסדר נראה מקל מבחינת העונש המוסכם ביחס לעבירות ולתוצאותיהן, ישנה הצדקה לקבלו".