שמונה חודשי עבודות שירות - זהו העונש שגזרה שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דנה אמיר, על סמי מועלם, שהיה בעלי רשת מאפיות הדקל, ואשר הודה והורשע בהעלמת הכנסות בסך 11.3 מיליון שקל בשנים 2015-2010. המדינה ביקשה עשרה חודשי מאסר בפועל, אך אמיר פסקה עונש קל יחסית (24.6.21) למרות דבריה על חומרת מעשיו של מועלם.

הרשת כללה חמישה סניפים, ובשנים אלו מועלם לא ניהל פנקסי חשבונות, לא רשם תקבולים, לא דיווח על עובדיו ושל שכרם ולא ניכה מהם מס במקור. במסגרת הסדר הטיעון עימו, ביקשה כאמור המדינה עשרה חודשי מאסר בפועל, בעוד ההגנה ביקשה מאסר על תנאי ולכל היותר עבודות שירות למשך פחות מתשעה חודשים. מועלם שילם את המס ממנו התחמק, אך הוא חולק על השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה לו, וטוען שהוא שקוע בחובות של 10 מיליון שקל.

אמיר קובעת, כי מדובר "בביצוע עבירות שיטתי על פני חמש שנות מס... מעשי העבירה הפכו לשגרת עסקיו של הנאשם... ואין המדובר בביצוע עבירות חד-פעמי או נקודתי בשל קריסה כלכלית" כפי שטענה ההגנה. עוד טענה ההגנה, כי מועלם הגיע להסדר עם רשות המיסים לפיו היה פטור מניהול ספרים, והזהירה שכדי להוכיח זאת היא תזמן עדים שעלולה להיגרם להם "אי-נעימות גדולה". אמיר אומרת כי אומנם מדובר בטענה עובדתית שהמדינה לא אישרה ולכן אינה חלק מן השיקולים לעונש, אך יש להביא בחשבון שמועלם חסך בזמן שיפוטי ובזימון אותם עדים. עוד היא מציינת, כי רשות המיסים לא עשתה דבר בזמן אמת והחלה את החקירה רק ב-2016 - שנה לאחר קריסתו הכלכלית של מועלם.

לדברי אמיר, יש טעם בטענת המדינה לפיה יש הבדל בין מאסר בפועל לבין עבודות שירות כאשר מדובר בעבירות מס, שכן הפגיעה בנאשם בסוג העונש השני היא בעיקר כלכלית - ואין בכך כדי להרתיע מביצוע עבירות כלכליות. בית המשפט העליון גם קבע, כי ככלל - העונש על עבירות מס הוא מאסר בפועל. אולם, ממשיכה אמיר, במקרה של מועלם ניתן להקל לנוכח הסדר הטיעון, מאמציו "לתשלום מסוים של המס האזרחי", הודאתו וחרטתו, השיהוי עד הגשת כתב האישום והמצב הרפואי שלו ושל אשתו. מועלם גם נקנס ב-25,000 שקל. את המדינה ייצג עו"ד רוי גורדון, ואת מועלם - עו"ד אבי גרוס.