"כידוע, פרסום שמותיהם של חשודים ונאשמים נובע מעיקרון פומביות הדיון. כפי שעולה מסעיף 70 לחוק, הכלל הוא פרסום שמו של הנאשם, ואיסור פרסום הוא החריג. בהתאם לכך קבע בית משפט זה כי החריגים לכלל פומביות הדיון יפורשו בצמצום; ועוד נקבע כי על-מנת לגבור על כלל זה, על הנאשם להראות כי פרסום שמו יוביל לפגיעה חמורה העולה על זו הנגרמת לכל נאשם באופן מובנה כתוצאה מניהול הליך פלילי נגדו". כך מזכירה (יום א', 27.6.21) שופטת בית המשפט העליון,
ענת ברון.
ברון מוסיפה: "בבואו של בית המשפט להכריע בעניין איסור פרסום שמו של נאשם לאחר הגשת כתב אישום, הוא אינו מחויב להחלטה שהתקבלה בעניין איסור הפרסום במסגרת הליך מעצר הימים". היא גם מזכירה, כי משעה שהוגש כתב אישום אין מקום להידרש, כענין של מדיניות שיפוטית... לבחינת עוצמת הראיות בכל מקרה ומקרה כפי שנעשה הדבר לצורך מעצרו של נאשם עד תום ההליכים".
ברון דחתה את בקשתו של ד"ר שליט אוריל, רופא המואשם בביצוע מעשה מגונה במטופלת, לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט יעקב דנינו) להתיר את פרסום שמו. בית משפט השלום באשקלון (השופט צבי פורר) אסר לפרסם את שמו של אוריל עד לקבלת החלטה אחרת לאחר עדותה של המתלוננת, ואילו דנינו קיבל את ערעור המדינה והתיר לפרסם את השם. שמו של אוריל נאסר בשעתו לפרסום בעת מעצרו ונותר בעינו גם לאחר הגשת כתב האישום.
ברון אומרת כי אין המדובר בנושא עקרוני המצדיק גלגול שלישי. "כפי שציין בית המשפט המחוזי, ברי כי חשיפת שמו של המבקש תגרום לפגיעה בו. זהו מצב הדברים כל אימת שנחשף שמו של חשוד או נאשם בפלילים, ואיני מקלה בכך ראש. עם זאת, אין סיבה לסבור כי הפגיעה שעתידה להיגרם למבקש ולמשפחתו חורגת מהפגיעה בפרטיות, בעיסוק ובשם הטוב הנגרמת לנאשמים אחרים בפלילים", היא קובעת.
עוד מקבלת ברון את עמדתו של דנינו ולפיה אין להותיר את איסור הפרסום עד לעדותה של המתלוננת. היא מצטטת בהסכמה את נימוקו של דנינו, לפיו אין להשלים עם מצב בו "'בעיצומו של ההליך הפלילי, עוד בטרם יישמעו כלל העדויות ובוודאי טרם תיפרס יריעת ההגנה, ביהמ"ש ייזקק לפרט עמדתו הלכאורית ביחס לעדותה ומהימנותה של המתלוננת לצורך הכרעה בשאלת איסור הפרסום'. כפי שציין בית המשפט המחוזי, הדבר מנוגד לרציונלים העומדים בבסיסן של הוראות סדר הדין הפלילי, והקושי הטמון בכך ברור על פניו". את אוריל ייצגו עוה"ד אבנר שמש ושרון וקנין.
