בשנים 2020-2017 הקצתה הממשלה רק 128 מיליון שקל מתוך 300 מיליון שקל שלפי ההערכה דרושים ליישום התוכנית הלאומית לטיפול באלימות במשפחה, אף שהממשלה אימצה את עיקרי התוכנית. עקב כך ההתמודדות עם התופעה נותרה חלקית ומלווה בפתרונות זמניים. כך קובע (יום ד', 30.6.21) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, בדוח שלו על השלטון המקומי.

בשנת 2019 נוצלו רק 10%, שהם 1.2 מיליון שקל, מהתקציב שהעמידה משרד הרווחה לסיוע לנשים יוצאות מקלט. המשרד מקציב לפעולות הסברה ומניעה רק 1.4% מן התקציב המופנה לכליאה של עברייני אלימות במשפחה ולהגנה על הנשים באמצעות המקלטים, למרות שפעולות אלו יכולות לצמצם את האלימות ולחסוך במשאבים המוקצים למאבק נגדה. למשרד אין מדיניות סדורה בעניין פעולות איתור של משפחות במעגל האלימות באמצעות המחלקות לשירותים חברתיים והמרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה ברשויות המקומיות.

רוב המרכזים לטיפול ומניעת אלימות במשפחה (62 מתוך 110) פעלו ברשויות המקומיות המשויכות למעמד חברתי-כלכלי בינוני עד גבוה במגזר היהודי, למרות שמספר הנפגעים עולה ככל שהרמה הכלכלית-חברתית של היישוב יורדת. משרד הרווחה הקצה לפני שנתיים תקציב כפול לרשויות במעמד הגבוה מאשר לרשויות במעמד הנמוך. מנתוני משרד הרווחה, הנוגעים ל-95 מרכזים, עולה כי רק 9,758 (38%) מ-25,327 הנזקקים לטיפול באלימות במשפחה טופלו באופן ייעודי במרכזים, וכי הנזקקים מ-41 רשויות מקומיות לא הופנו כלל לטיפול מקצועי במרכזים אלו בשנת 2019.

מספר המטופלים במרכזים - בשנת 2019 טופלו ב-95 מתוך 110 המרכזים 8,641 משפחות. אולם, הרשויות המקומיות דיווחו למשרד הרווחה רק על 49% מהן. לדברי אנגלמן, הרשויות נמנעות מדיווח מלא, כדי למנוע מצב בו הן ירשמו הוצאה גבוהה יותר מההכנסה שיקבלו ממשרד הרווחה, ובפועל גובר עומס העבודה על העובדים הסוציאליים המטפלים.

רק כ-4,000 מתוך כ-20,000 הגברים שנפתחו נגדם תיקים במשטרה בגין אלימות במשפחה בשנת 2019 טופלו באמצעות המרכזים, שירות מבחן, שירות בתי הסוהר והרשות לשיקום האסיר. מסגרות הטיפול הנגישות לגברים אלימים מעטות ואינן פועלות באופן רציף. כמו-כן, לא נעשות די פעולות ל"חיזור" אחר הגבר הפוגע לשם רתימתו לטיפול, ויש גברים שאינם מתמידים בטיפול ונושרים במהלכו.

אף שלטענת המרכזים והמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות, לעיתים הם מתקשים במציאת מקום פנוי במקלט, ובפרט לנשים חרדיות ונשים ערביות, באוקטובר 2020 לא היו למשרד הרווחה נתונים מדויקים בדבר זמני ההמתנה במקלטים. בשנת 2019 שהו 38% מהנשים במקלטים עד חודש ו-7% שהו בהם עד חודשיים, ולפיכך הן לא היו זכאיות למענק או לקצבת הבטחת הכנסה. ל-24% מהנשים ששהו בשנת 2019 במקלט היו יותר משני ילדים, והן אינן זכאיות למענקים עבור ילדיהן הנוספים. דברים אלו עלולים להקשות את שיקומן ואת היחלצותן של נשים אלה ממעגל האלימות, מתריע אנגלמן.

הרוב המוחלט של האסירים משתחררים בשחרור מינהלי עקב עומס על בתי הסוהר, כשמידת מסוכנותם נבחנת ככל שהדבר מתאפשר מבחינת סד הזמנים ובלא ששירות בתי הסוהר מודיע לנפגע העבירה על שחרורו הצפוי של האסיר. כמו-כן, רוב המרכזים הקיימים מתקשים לקלוט לטיפול אסירים שנאסרו עקב אלימות במשפחה ושוחררו, בייחוד כשמדובר במקרים מורכבים או באסירים שרמת מסוכנותם גבוהה. עקב כך, רובם אינם זוכים להמשך טיפול ושיקום בקהילה.