פסק דינו של בג"ץ בו נדחו העתירות נגד חוק יסוד הלאום (יום ה', 8.7.21) משתרע על פני 244 עמודים. חלק מ-11 השופטים כתבו עשרות עמודים, אחרים הסתפקו בבודדים. כולם נגעו בשלוש סוגיות מרכזיות: סמכותה של הכנסת לחוקק חוקי יסוד והביקורת השיפוטית עליהם, ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ויישום שתי הסוגיות הראשונות על
חוק הלאום. להלן פסקאות עיקריות בודדות מדבריהם של עשרת השופטים (לפסק דינה של הנשיאה
אסתר חיות - ראו קישור משמאל).
יצחק עמית: השוויון מובטח
"רוב העתירות שיקפו את החשש שמא חוק יסוד הלאום, יותר משבא לעגן ולהגן על זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, בא להנמיך את קומתו של המיעוט למעמד של אזרחים מסוג ב'. ברם, חברתי הנשיאה, בדרך הפרשנות המקיימת הסירה חשש זה הן ברובד הכללי והן ברובד הספציפי, כמו החשש ל"שנמוך" מעמדה של השפה הערבית. במקרה דנן, הפרשנות המקיימת של חוק יסוד הלאום היא גם מפייסת-מגשרת-מרככת.
"...לדידי, יש להצר על העדר ערך השוויון בחוק יסוד הלאום, אך הדבר אינו מצדיק להנחית על חוק היסוד את פטישה של דוקטרינת התיקון הלא-חוקתי. גם אם חלקים בציבור הישראלי אינם רואים בחוק יסוד: הלאום מקור לגאווה, הרי שאין מקום לדאגה. גם לאחר חקיקת חוק היסוד ארצנו לא שינתה את פניה. השוויון הוא זכות יסוד שנגזרת מזכות האם של
כבוד האדם. כל עוד זכות זו שומרת על מעמדה כפי שעוצבה בפסיקתו של בית משפט זה, וכל עוד היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית הוא עקרון יסוד של שיטתנו המשפטית - הרי שאין בחוק יסוד הלאום כדי לכרסם, אף לא במעט, בזכות לשוויון ובאופי הדמוקרטי של מדינת ישראל".
עוזי פוגלמן: תוכן למרכיבי הזהות
"חוק היסוד נועד לצקת תוכן למרכיבי זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, הוא אינו משקף העדפה של הזהות היהודית של מדינת ישראל על זהותה הדמוקרטית, והוא אינו גורע ממעמדו של עיקרון השוויון. יש להצטער כל כך שעיקרון השוויון, אבן יסוד במגילת זכויות אדם של כל חברה דמוקרטית, לא זוכה להסדרה חוקתית מפורשת בחוקי היסוד המעגנים את ההגנה החוקתית על זכויות האדם בישראל. אולם אין בכך כדי לגרוע ממעמדו החוקתי של העיקרון, הנגזר מכבוד האדם".
דוד מינץ: לעותרים קשה עם "מדינה יהודית"
"חוק יסוד הלאום רחוק כמרחק מזרח ממערב מגדרי המקרים החריגים והנדירים שלגביהם יכולה הייתה להתעורר שאלת התערבות בחוק יסוד. ענייננו בחקיקת חוק יסוד חדש, המבקש להוסיף לפרקי החוקה המתהווה של המדינה נדבך נוסף, הנוגע לאופיה, לסמליה ולזהותה הלאומית. מדובר בחוק יסוד שהמטען הערכי שהוא טומן בחובו הוא בסיסי ומושתת על עקרונות איתנים ביותר. חוק יסוד המעגן נדבכים מהותיים של אחד המאפיינים העיקריים והגרעיניים של מדינת ישראל והמעצב את דמותה וזהותה הלאומית של המדינה. התערבות שיפוטית בכגון דא אינה אפשרית.
"...עם חקיקתו של חוק היסוד אין עוד מקום לגישה המוצאת את ערכיה היהודיים של המדינה רק היכן שהם מתיישבים עם הערכים הדמוקרטיים, כאילו צוינו לתפארת המליצה בלבד. חוק יסוד הלאום שהינו ביטוי לגיטימי ביותר ואף מתבקש נוכח שאיפתו הלאומית של העם היהודי היושב בציון, מגדיר בבהירות מהם המאפיינים היהודיים של המדינה הנגזרים מאופיה הלאומי... התמונה שעולה מקריאת טענות העותרים, או לפחות מרביתם, היא כי עצם ההכרה בכך שהעם היהודי זוכה להגדרה עצמאית במדינתו, היא היא זו הפוגעת לשיטתם בעקרונות יסוד. נדמה כי עצם קיומה של מדינת ישראל כ'מדינה יהודית' היא זו הקשה לחלק מהעותרים.
"...חוק יסוד הלאום משתלב בתוך מערכת שלמה, הכוללת הסדרי חקיקה שונים, ובכלל זה חוקים 'רגילים' ו'חוקי יסוד'. אין מדובר ב'הכרזת עצמאות' חדשה. אין מדובר בחוק המבקש להעמיד בראש סולם הערכים את ערכיה הלאומיים של מדינת ישראל. ככלות הכל כאמור, החוק מעצב ומיישם מערכת ערכים מסוימת, אשר באה לידי ביטוי בהכרזת העצמאות וטרם זכתה לעיגון חוקתי מפורש. אכן אין לכחד כי חקיקת חוק יסוד: הלאום איננה חסרת משמעות או חשיבות. אך מטענות העותרים משתמע כי חוק יסוד: הלאום ניחן בסגולה מיוחדת ועליונות יחידה במינה על פני יתר הוראות חוקי היסוד באשר הם. מתקשה אני להבין טענה זו".
ניל הנדל: דמוקרטיה ושוויון ביהדות
"שני רכיבי ההגדרה חשובים; מדינת ישראל זקוקה לשתי רגליה, ואין לבכר את האחת על פני חברתה. המתח קיים ולא פעם ההכרעה קשה. ברם, שתי הרגליים חיוניות לגוף-המדינה. היה מי שאמר כי במדינת ישראל, על ההיסטוריה שלה, ה'יהודית' עולה מן ה'דמוקרטית'. אודה כי אם כבר - נוטה אני לעמדה ההפוכה, לפיה ניתן לדלות את הדמוקרטיה מן היהדות.
"...21. בנינו בניין בן ארבע קומות, כדי להציג את עמדת המשפט העברי ביחס לזכויות המיעוט במדינת ישראל. הקומות הוצגו בסדר עולה: המציאות של הקמת המדינה, פיתוח כלים ישנים, הכרה בכלים חדשים, ולבסוף מעמדו של האדם כאדם. הנימוקים הם עשירים ומגוונים, ומובילים יחד לנקודה אחת, והיא שחשיבות השוויון אינה רק עניין של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, אלא גם כמדינה יהודית. מאות שנים ויותר לפני הקמת המדינות הדמוקרטיות הראשונות, דוגמת צרפת וארצות הברית, הדגישו חז"ל עקרונות כגון כבוד האדם וכבוד הבריות, שותפות, אחריות, שוויון, השאיפה לשלום ועוד".
נעם סולברג: אין סמכות לביקורת שיפוטית
"סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית, ולהעביר תחת שבט הביקורת את חוק-יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, מכוחה של זכות-בת, היא הזכות לשוויון, או בעטיים של עקרונות יסוד אחרים - איִן. אומנם כן, ייתכן כי לעתיד לבוא יימצאו אי-אלו מקרים שבהם ייראו חוק יסוד ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, והזכות לשוויון כמי שנוגעים זה בזו, כמלוא נימה, אולי אף למעלה מכך. במצב דברים זה, תוצאת המתח שבין שני חוקי היסוד - חוק יסוד ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו - אינה בּטלוּת של מי מהם, כי אם פרשנות המצריכה איזון ומיצוע... כל עוד לא הושלמה החוקה, לא יכול כלל וכלל להיות תיקון חוקתי.
"...34. החובה לנהוג בשוויון זכויות כלפי המיעוטים המתגוררים בקרבנו, אינה נגזרת אפוא אך מהיותה של מדינת ישראל - מדינה דמוקרטית; היא יונקת גם מערכיה היהודיים של המדינה, מפסוקי המקרא, ממשנתם של חכמי הדורות. היהדות מצווה אותנו לנהוג בכבוד עם כל אדם, וממילא מורה לנו לא להפלותו, לא לפגוע בכבודו. אכן, עם הקמת המדינה פסקו רבים מפוסקי העת הזאת, כי יש להעניק שוויון זכויות אזרחי מלא לכלל יושבי הארץ, יהודים ושאינם יהודים".
דפנה ברק-ארז: אתוס לאומי
"העתירות שבפנינו הן דוגמה מובהקת לפער הקיים, ולא אחת אף הנחוץ, בין הדיון במישור המשפטי לבין הדיון במישור הציבורי. בפנינו דיון משפטי. אין די אפוא בכך שהעותרים יציגו טיעון ראוי בכל הנוגע לפגיעה הרגשית והערכית שחוו כתוצאה מחקיקתו של חוק יסוד הלאום, ככל שפגיעה זו לא לוותה בהסדרים חוקתיים מפלים הנוגעים למיעוטים ולמעמדם, ולמצער כאלה השוללים את אזרחותם השווה. אנו איננו האסיפה המכוננת של המדינה. השאלה שבה עלינו להחליט היא רק האם העותרים הצליחו לבסס עילה משפטית להתערבותנו. בדומה לחברתי הנשיאה תשובתי לשאלה זו היא בשלילה.
"...חוק יסוד הלאום אינו מקנה זכויות ברמת הפרט ובהתאמה אף אינו נוטל זכויות. זהו חוק שמבטא אתוס לאומי. לא פחות, אך גם לא יותר... את חוק יסוד הלאום אין לקרוא רק מתוכו הוא, אלא גם לצדם של חוקי היסוד האחרים. בית משפט זה הבהיר, משחר ימיה של המדינה, כי עקרון השוויון הוא נשמת אפו של המשפט הישראלי, כשהוא נשען בכך על הכרזת העצמאות עצמה, כמו גם על אופיו של המשטר הדמוקרטי".
מני מזוז: לא תיקון אלא מהפכה
"הגדרת זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית היא התשתית הנורמטיבית עליה הוקמה המדינה, והיא בסיס הלגיטימיות שלה, הן הפנימית (מצד העם - הריבון), והן הבינלאומית (החלטת עצרת האו"ם). זאת, כאשר החוקה שאמורה לאשר האסיפה המכוננת - בהתאם להחלטת האו"ם ולקבוע במגילת העצמאות - מיועדת ליישם שני מרכיבים אלה של זהותה של המדינה. האסיפה המכוננת הוסמכה אפוא לצקת תוכן בעקרונות אלה, של מדינה יהודית ודמוקרטית, אך לא הוסמכה לסטות מהם או לבטלם.
"שני עמודי יסוד אלה - יהודית ודמוקרטית - הם ה'יכין ובועז' עליהם נוסדה מדינת ישראל, והם המגדירים את זהותה. על כן שלילת מי מהם מובילה לקריסת המבנה החוקתי כולו, באופן שכאשר תיקון לחוקה שולל מי מהם, אין מדובר עוד ב'תיקון' חוקה, אלא ב'מהפכה', היינו יצירת חוקה שונה ומדינה שונה".
חנן מלצר: תעודת הלידה של המדינה
"קשה לגישתי להצביע על עקרונות-מאפיינים, שהם יותר יסודיים למדינתנו מהיותה: 'יהודית ודמוקרטית'. אלו עקרונות-העל של שיטתנו, אשר אף לא היה צורך לפרטם, בהיותם 'תעודת הלידה של המדינה'. הנה כי כן לא בכדי, כאשר הפסיקה עמדה על האפשרות להחלתה של דוקטרינת התיקון החוקתי הבלתי-חוקתי, הרי שלילת אופיה היהודי, או הדמוקרטי של המדינה חזרה כדוגמה מובהקת למקרה של שלילת 'עקרונות יסוד של השיטה', אשר עלולה להוות חריגה מהסמכות המכוננת.
"...חוק היסוד איננו מעניק עליונות להיבט היהודי, על פני זה הדמוקרטי. חוק היסוד לא מתייחס אפוא למרכיבים הדמוקרטיים של המדינה בחיוב או בשלילה, ואין לראות בשתיקה זו משום שלילה של יסודות דמוקרטיים בכלל, ושל הזכות לשוויון בפרט. מה גם שעצם הצגתם של יסודות אלו כסותרים - איננה מדויקת... חוק יסוד הלאום איננו גובר על חוקי-היסוד האחרים, אלא מצטרף - כפרק - למארג החוקתי הכללי, הבנוי פרקים-פרקים. הנה כי כן כאשר קוראים את חוק-יסוד הלאום בתוך ההקשר החוקתי השלם - הוא מתקיים לצד החובה להבטיח מדינה דמוקרטית ושוויון לכלל האזרחים במדינה, במנותק מהשתייכותם האתנית, או התרבותית".
ענת ברון: כמו "חצי בן אדם"
"אמת היא שחוק יסוד הלאום מתמקד ברגל אחת מתוך שתי הרגליים של זהות המדינה; אך יש להשקיף על חוק זה כפרק בחוקה שבהתהוות, המעגן את מרכיבי הזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית; והמשמעות היא שאין הוא בא לשלול במאום את מרכיבי הזהות של המדינה כמדינה דמוקרטית. מדינת ישראל היא מדינת יהודית ודמוקרטית - זוהי אקסיומה שאינה דורשת הוכחה; וכפי שבין שתי נקודות עובר קו ישר - בין שני עקרונות אלה מתקיים יחס של 'כלים שלובים'. אין האחד כפוף לשני, והוצאת אחד מיסודות אלה מן המשוואה, משולה לביטוי 'חצי בן אדם'. זו תמצית זהותה של מדינת ישראל, על כל מורכבותה וייחודיותה.
"...אמנם בהעדר התייחסות מפורשת לשוויון לוקה חוק היסוד בחסר, ונחזה כפוגע ברגשות הציבור הלא-יהודי במדינת ישראל; אך כפי שהדגישו חברַי בחווֹת דעתם, אין בית המשפט בוחן את רגישותו וסובלנותו של המחוקק. בבחינת לא נמיר את שיקולי המחוקק בשיקולינו אנו, בוודאי לא כאשר מדובר בחוק יסוד (ועודנה מרחפת השאלה אם נתונה לבית משפט סמכות לביקורת שיפוטית בנושא זה). ממילא, וזה העיקר, העדרו של עקרון השוויון בחוק יסוד הלאום אינו מפחית מחשיבותו הדקלרטיבית של חוק היסוד בדבר רכיב הזהות היהודית של המדינה; כפי שהעדרו אינו גורע מרכיב הזהות הדמוקרטית של המדינה".
ג'ורג' קרא: הלאומי מעל הדמוקרטי
"סמכותה המכוננת של הכנסת היא סמכות מוגבלת ובית משפט זה מוסמך להפעיל ביקורת שיפוטית על הפעלתה של סמכות זו. זאת, בין מכוח הכרזת העצמאות ובין מכוח דוקטרינת התיקון החוקתי שאינו חוקתי, בהתאמותיה למאפייני המשפט החוקתי הישראלי. כל הגישות המתוארות מתלכדות לשאלה המכרעת שהיא האם חוק היסוד או התיקון לו שוללים את ליבת הזהות היהודית או הדמוקרטית של המדינה.
"בחינת השאלה בענייננו מלמדת כי חוק הלאום עולה כדי הנסיבות החריגות והקיצוניות בהן מתקיימת פגיעה חמורה וקשה בליבת ערכיה של ישראל כמדינה דמוקרטית. חוק הלאום אינו חוקתי מחמת הפגיעה המובהקת והקשה, העולה עד כדי שלילה של ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה. חוק הלאום מציב את הערכים הלאומיים של המדינה מעל הערכים הדמוקרטיים שלה ופוגע פגיעה אנושה במיעוטים על-רקע אתני".
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
