העליון: הטעיית רשם הפטנטים מהווה עשיית עושר ולא במשפט

הטעיה של רשם הפטנטים בידי מבקש פטנטים עשוי ליצור עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט למי שנפגע מן ההטעיה. כך קובע לראשונה (12.7.21) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר. לדברי מלצר, מדובר בהפרה של כללי התחרות ולכן בעשיית עושר ולא במשפט.

מלצר אומר: "הגיונה הפנימי של פרדיגמת הפרת כללי התחרות הוא הרתעתי. ההצדקה להשבת ההתעשרות תחת פרדיגמה זו נעוצה ברצון להרתיע מתחרים מפגיעה בכללי התחרות, ולא בחובתם של המתחרים להשיב את ה'זכות' שניטלה על-ידם כתוצאה מהפרה זו. ממילא, אין צורך לאפיין את טיבה של זכות המתחרים שניטלה. תחת פרדיגמת הפרת כללי התחרות, ניתנת זכות תביעה למתחריו של מי שהפר את כללי התחרות, לא מכיוון שניטלה מהם זכות, אלא מכיוון שהם הגורמים שזכות התביעה שלהם היא המרתיעה ביותר מנקודת מבטו של המתחרה המפר.

"...על אף שהשימוש בפרדיגמת הפרת כללי התחרות הוא ראוי, זכות התביעה תחת פרדיגמה זו צריכה להינתן למתחרים של מפר כללי התחרות רק בנסיבות שבהן ניתן לומר שההתעשרות 'באה מהם'. נסיבות שכאלה מתקיימות, למשל, כאשר הפרת כללי התחרות על-ידי המתחרה המפר, השפיעה על מסחרם או על האינטרסים הכלכליים של המתחרים האחרים. כמו-כן, במציאות שבה קיימים מספר מתחרים שפעילותם המסחרית הושפעה מהפרת כללי התחרות, סבורני כי זכות התביעה צריכה להינתן לכל אחד ואחד מן המתחרים.

"...התעשרות שנגרמה כתוצאה מהפרה של הנתבע את כללי התחרות היא התעשרות עוולתית, וניתן לחייב את הנתבע להשיבה. האמור לעיל נכון גם אם ההתעשרות לא נגרמה כתוצאה משימוש של הנתבע ברכוש, או בזכות כלשהי של התובע. במקרים אלו, החובה להשיב את ההתעשרות נובעת מן הצורך להרתיע מתחרים מלהפר את כללי התחרות, ולא מעיקרון הקניין הפרטי (שכן במקרים אלו אין כל 'קניין פרטי' ששימש את התובע לצורך ההתעשרות)".

מלצר מוסיף, כי במקרה בו דן בית המשפט - יש שני כללי התחרות אשר הפרתם יכולה לבסס עוולה של עשיית עושר ולא המשפט. האחד הוא סעיף 29א(א) לחוק התחרות: "בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור". השני הוא סעיף 18ג לחוק הפטנטים "נמסר בתשובת המבקש לדרישה על-פי סעיף 18 פרט מטעה, או שהמבקש לא עדכן ביודעין את הרשות על כל שינוי משמעותי ברשימת האסמכתאות או הפרסומים
שהוא חייב בעדכונן לפי הוראות סעיף 18א, וניתן פטנט על הבקשה, או שהבקשה קובלה" וכו'.

לדברי מלצר, "משטר האחריות הראוי לעוולת עשיית עושר ולא במשפט תחת הפרדיגמה של הפרת כללי תחרות הוא משטר אחריות של מודעות וכוונה. לאמר, תובע בעוולה זו יצטרך להוכיח כי הנתבע הפר את כללי התחרות ביודעין ובמתכוון. עם זאת, ייתכנו מקרים שבהם כלל התחרות שהופר מורה באופן מפורש על משטר אחריות מחמיר פחות ממשטר האחריות של מודעות וכוונה. במקרים כאלו, ראוי כי משטר האחריות שנקבע בהוראה המקורית ייקבע גם לעניין עוולת עשיית העושר ולא במשפט".

מלצר דחה את ערעורה של חברת התרופות הצרפתית סאנופי (Sanofi), אשר חויבה בידי בית המשפט המחוזי מרכז (השופט עופר גרוסקופף, כיום בעליון) לפצות ב-2.6 מיליון שקל את חברת התרופות הישראלית אוניפארם. גרוסקופף קבע, כי סאנופי הטעתה ביודעין ובמתכוון בשנת 2007 את רשם הפטנטים הישראלי, ובכך האריכה את משך ההתדיינות בבקשת פטנט שאותה הגישה. הטעיה זו אפשרה לסאנופי להמשיך וליהנות שלא כדין במשך 15 חודש ממעמד של מונופול דה-פקטו ביחס לתרופה בשם "פלוויקס" לטיפול ולמניעה של התקפי לב ושבץ בחולים הנתונים בקבוצת סיכון גבוהה לכך - תרופת הדגל שלה, אשר הכניסה לה מיליארדי אירו בשנה. גרוסקופף קבע, כי הרווחים העודפים שלהם זכתה סאנופי באותם 15 חודשים כתוצאה ממעמדה המונופוליסטי, גרמו להתעשרותה ולא במשפט ומשכך ראוי היה להורות לה להשיב אותם הרווחים.

מלצר קיבל את עמדתה של השופטת ענת ברון וקבע, כי אוניפארם תוכל לדרוש במחוזי שחברת סאנופי תמסור לה חשבונות על הכנסותיה ממכירת התרופה בתקופה זו, וכי היא תחזיר לה את הכסף שקיבלה אם ייקבע שהסכום המגיע לה נמוך יותר. השופט ג'ורג' קרא סבר, בדעת מיעוט, כי ברמה הנקודתית יש לקבל את ערעורה של סאנופי, משום שלא הוכח הקשר הסיבתי בין נזקיה של אוניפארם לבין ההטעיה מצידה של סאנופי.

סאנופי חויבה בתשלום הוצאות בסך 100,000 שקל. את סאנופי ייצגו עוה"ד ליעד וטשטיין, אמירה מנגלוס, מתי מישל ואושרי שומרוני, ואת אוניפארם - עוה"ד עדי לויט, דבי קאזיס ודרור שטרום.