שר הפנים רשאי להדיח ראש רשות מקומית בשל אי-העברת תקציבה, רק אם הוא נושא באחריות העיקרית לכך - ולא אם לא עשה ככל יכולתו לאשר את התקציב. כך קובע (יום ב', 26.7.21) שופט בית המשפט העליון בדימוס, מני מזוז. בג"ץ ביטל את הדחתו של ראש מועצת ירכא, והיב חביש, בשנת 2019 בידי שר הפנים דאז, אריה דרעי, והורה להחזירו לתפקידו. ירכא הוא יישוב דרוזי השוכן מזרחית לעכו.

סעיף 206 (ב1) לפקודת העיריות קובעת: "לא אישרה המועצה את תקציב העירייה בתוך שלושה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, ואם לא חלפו שישה חודשים מיום עריכת הבחירות לראש העירייה - בתוך שישה חודשים מיום קבלת חוק התקציב השנתי בכנסת, תסתיים כהונת המועצה או כהונת המועצה וראש העירייה, כפי שיורה שר הפנים, והשר ימנה, בתוך 14 ימים מתום התקופה כאמור, ועדה למילוי תפקידי המועצה וראש העירייה או תפקידי המועצה". השאלה שעמדה להכרעה הייתה מהו גדר שיקול הדעת של שר הפנים בבואו להחליט האם להדיח גם את ראש הרשות; כהונתה של מועצת הרשות פוקעת מאליה.

מזוז קובע, כי "נוכח הפגיעה הדרמטית הכרוכה בהפעלתו של סעיף 206(ב1) בזכות לבחור ולהיבחר של נבחרי הציבור ושל תושבי הרשות, כמו גם בעקרון האוטונומיה של השלטון המקומי, יש הכרח לתחום את גדרי שיקול הדעת של שר הפנים בגבולות ברורים, אשר מוגבלים להגשמת תכליותיו של הסעיף, ותוך איזון עם הערכים הנפגעים". הוא אומר כי קבלת עמדת המדינה, ולפיה די בכך שראש המועצה לא עשה כל שלאל ידו להביא לאישור התקציב, היא "הענקת שיקול דעת בלתי מוגבל לשר הפנים להביא לסיום כהונתו של ראש הרשות כמעט כל אימת שיחפוץ בכך", וזאת בניגוד לתכלית החקיקה, זכות היסוד לבחור ולהיבחר, האוטונומיה של השלטון המקומי ופסיקתו של בית המשפט העליון. גישה כזאת אף תאפשר לאופוזיציה לטרפד את העברת התקציב רק כדי להביא להדחתו של ראש הרשות.

לאור זאת קובע מזוז, כי יש להדיח את ראש הרשות רק אם המשך כהונתו יסכל את העברת התקציב ורק אם הוא נושא באחריות העיקרית לאי העברתו. קביעת מידת האשם אינה פשוטה, מציין מזוז, ולכן הוא מונה את הנקודות שעל שר הפנים לבדוק: האם ראש הרשות מילא את חובותיו החוקיות בנוגע להכנת התקציב והגשתו, האם חברי המועצה מילאו את חובתם ונכחו בישיבות, האם התקיימה הידברות בין הצדדים שלא במסגרת ישיבות מועצה, האם ההתנגדות לתקציב הייתה עניינית או אישית-פוליטית כלפי ראש הרשות, האם הועלו דרישות בלתי ענייניות כתנאי לאישור התקציב וכיצד מתנהלים ראש הרשות וחברי המועצה בענייניה האחרים.

מזוז ביטל את החלטתו של דרעי להדיח את חביש בשלהי 2019, שכן התנהלותו של חביש "הייתה עניינית ומקצועית: הציג את הצעת התקציב וגילה בקיאות בפרטיה, והשיב עניינית על שאלות והערות שעלו בדיונים" והוא אף ניסה להידבר עם מתנגדיו ולהגיע להבנות. לעומת זאת, נציגי האופוזיציה "לא מילאו חובותיהם כחברי המועצה, והתנהגותם לא הייתה עניינית וקונסטרוקטיבית, אלא להפך". הללו החרימו ישיבות של המועצה, לא העלו הצעות או התנגדויות ספציפיות לתקציב והתבטאויותיהם לימדו שהתנגדותם לו איננה עניינית אלא פוליטית.

השופט נעם סולברג, אשר הסכים עם מזוז, מעיר נגד השימוש בעילת הסבירות בהקשר זה (המדינה טענה שהחלטתו של דרעי הייתה סבירה). לדבריו, "רמת ההפשטה הגבוהה של עילת הסבירות, היא בעוכריה, ואינה מיטיבה עם משתמשיה" ויש להעדיף עילות ממשיות. השופט אלכס שטיין הסכים עם מזוז והדגיש את הסכמתו של סולברג בנוגע לעילת הסבירות.

המדינה ונציגי האופוזיציה במועצת ירכא חויבו בתשלום הוצאות גבוהות בסך 60,000 שקל. את חביש ייצגו עוה"ד יעל אנטולי ואיל רוזובסקי; את המדינה ייצגו עוה"ד יונתן ברמן ולירון הופפלד; את נציגי האופוזיציה ייצג עו"ד יוסף כהן; את חברי הקואליציה ייצגו עוה"ד לידור אוזן, רפאל כהן ודב הירש; ואת מרכז השלטון המקומי - עוה"ד אלי אליאס ונועה בן-אריה.