דיפלומטיה דמיקולו

כינוס שגרירי ישראל בשבוע שעבר היה אחד האירועים המגוחכים ביותר בדיפלומטיה, בפרט שבראש הכינוס עמד אדם כמו ליברמן. שר חוץ שבינו לבין דיפלומטיה וגינונים אין דבר ולו חצי דבר, הוא זה שבעצם מכתיב איך יראו יחסי ישראל עם העולם שבחוץ. מוזר לא? מוזר בהחלט!

אביגדור ליברמן שמטיף ומטיף לשגרירים להפסיק להיות "רכרוכיים" ולעבור ממגננה למתקפה, מוביל את ישראל למקום שממנו יהיה לה קשה לצאת אחר-כך. ישראל של ליברמן היא מדינה שצריכה לשמור בכל הכוח על "כבודה האבוד" ולצאת במתקפות חסרות שחר ובצורה הכי מטופשת שיש על כל מדינה ומדינה שמועדת בלשונה, אפשר לומר, ומנסה להציג את נקודת מבטה בנוגע לסכסוך המזרח תיכוני או שהיא מנסה לדבר אל עמה, שלרוב לא אוהד את ישראל. ממש "סגידה לציונות" בנוסח ליברמניסטי. אולי רצונו של השר, כך בעצם, שהעולם יסגוד לישראל וישתחווה כאפר לרגליה, בפרספקטיבה אישית שלו לברית המועצות לשעבר, ואולי בעצם לו בכלל? בפרספקטיבה לגדולי הסובייטים בעבר, אי-אפשר לדעת.

לשגריר הישראלי לא פשוט, שם בחוץ, בייחוד שהוא צריך לדברר את המדיניות של הממשלה הנוכחית, בדגש על המדיניות של משרד החוץ שנהפך להיות "נציגות פוליטית" לשר המכהן ומפלגתו בתפוצות. כלי משחק מכוער למדי.

למען האמת, דרך אגב, חשבתי שסגן השר הנוכחי, דני איילון, דיפלומט במקצועו - שנראה איש חביב, ראוי וגם הגון. הוא זה שיצליח לשלוט בליברמן ולנהל במקומו את משרד החוץ, אבל מה? מתברר שסגן השר עולה על השר שלו. אולי רצונו יהיה ביום מן הימים להחליף ולקבל את הירושה של מפלגת "ישראל ביתנו", רק שכרגע גם סגן השר וגם השר מחבלים ביחסי החוץ של ישראל, וביתר שאת.

בסופו של דבר העולם ילמד היטב את "משחק הכיסאות" של דני איילון, כך שיוכל בעצם, גם הוא, העולם, לשחק את אותו "משחק הכיסאות" עם השגרירים אצלו, באופן הדדי לחלוטין, ואולי גם עם שגרירי ישראל. ובזכות מי? בזכות דני איילון. העולם חייב תודה לסגן השר איילון, הוא עזר הרבה, נתן עזרה בדיפלומטיה מקצועית חדשה. מדהים ממש. ציניות? ציניות במיטבה.

לא צריך להיות חכם גדול כדי לדעת שהשר ליברמן לא מתאים למשרד שבו הוא נמצא כרגע, וההוכחה הטובה מכל - נפרסת מה-1 באפריל 2009 ועד הלום. ביום של "השיא" ממש, שיא המשבר עם טורקיה, לאחר הטעויות הטקטיות וגם הילדותיות שסופחו לישראל בגללו, אך בוצעו בפועל ע"י סגנו, טורח אדון ליברמן לבקר בקפריסין, האומנם קפריסין? כן, קפריסין. לבקר בקפריסין, לא שמדובר בהיסטוריה ובקונפליקט לא פתור שם, לא שמדובר בסוג של "סדין אדום" לטורקיה. ומשם, אי-שם (פחות מחצי שעת טיסה מתל אביב), מדגיש את מדיניות ישראל "החדשה". הוא ממשיך וטוען את דבריו "המופלאים" בזמן שטורקיה כמעט על סף ניתוק יחסים עם ישראל. רק שבסופו של דבר בא האולטימטום המעניין של הנשיא הטורקי, עבדאללה גול, שאם ישראל לא תשלח התנצלות רשמית ומפורטת לאנקרה עד חצות הליל, השגריר ישוב לטורקיה ומי יודע אם יחזור לתל אביב, חלילה וחס.

ומה הדיפלומטיה במיטבה של ליברמן וסגנו אומרת ועושה? לא הרבה, בהתחלה הרבה "שרירים", הרבה "איומים", ובעיקר - הרבה שטויות. אחר כך, גיבוי מטופש מראש הממשלה, שכדרך אגב, עולם כמנהגו נוהג, והספיק לאחר שיחה במשך היום עם הנשיא שמעון פרס להתנער מהגיבוי שנתן לסגן שר החוץ איילון (עוד ביום הפגישה עם השגריר הטורקי ומשם הלאה לאורך היומיים האחרונים) ולהפוך את עורו בתקיפות כנגד שר החוץ וסגנו, ובעצם לאיים בדרישה תקיפה להוציא מכתב התנצלות רשמי לאנקרה כדי לסיים את הפרשה. דברנו על הזיג וזג? הזיגזג? כן, מדובר בהתנהלות חובבנית של ממשלה חסרת פרופורציות. ראש ממשלה שפוחד מהצל של עצמו, מזגזג על ימין ועל שמאל; שר חוץ שמרגיש על גג העולם - מטייל לו במדינות קומוניסטיות לשעבר, "חוגג" על חופי אפריקה השמשיים, ובכלל מטייל בעולם ומשאיר את "העבודה השחורה" לסגנו, השר בפועל בירושלים. שר חוץ שבינו לבין האפשרות הריאלית לחשוב שהוא שר חוץ - יש מרחק מדן ועד אילת, וסגן השר? נו טוב, סגן השר מתנהל על-פי מדיניות השר, אף על-פי שציפינו שיתנהל על-פי מדיניות מקצועית דיפלומטית, משהו שהוכח שהוא לא יודע לעשות עם הזימון של השגריר הטורקי לשיחת "נזיפה" בכנסת.

הדיפלומטיה הישראלית של ליברמן ונתניהו נתפסת כחובבנית, ילדותית, מטופשת למדי, גורמת רק נזק ועוד נזק לישראל. מה גם שהיא מצרעת את ישראל בעולם וממשיכה, עם העובדה שאין מו"מ מדיני לשלום, להוביל את ישראל לבידוד עולמי, זה לא רחוק מדי. עם לבדד ישכון? מי יודע. בממשלה הנוכחית אפשר לצפות לכל דבר.

מתברר היום, למען הגילוי הנאות, שנשיא המדינה מנהל בקונסטלציה סבוכה ולא ברורה את ענייני המדינה. כשלא טוב לנתניהו- פרס יסדר, כשיש לנתניהו בעיות - פרס יסדר, כשנתניהו חושש מהעולם - הדוד פרס ייסע וידאג לכול, כשנתניהו לא רוצה להשתתף בועידות בינלאומיות חשובות ביותר, קרי - ועידת קופנהגן, למשל, אז שפרס ייסע. פרס גם ככה אוהב את "השטויות" שנתניהו לא בדיוק מחבב או אוהב יתר על המידה.

אז מה? חשבנו שפרס סיים את הקריירה הפוליטית שלו? תחשבו טוב עוד פעם, תחשבו בשנית, כי הכול פארסה.

פרס הוא ראש הממשלה, פרס הוא שר החוץ (המי יודע כמה בממשלה הנוכחית), פרס הוא שר הביטחון , פרס הוא השר לאיכות הסביבה, פרס הוא שר החינוך, ובכלל פרס - הוא כל הממשלה, איך זה קורה? תשאלו את עצמכם.

בוא נאמר, שזה ממש חגיגה לעיניים, בימים שנתניהו זקוק לגיבוי ולגב של שמעון פרס. היום כבר הכול יכול להיות - אפילו שאהוד ברק יצטרף למרצ וינהיג אותה במקום חיים אורון ויהיה "היוסיניו השלישי במרצ".

הזיגזגים ממשיכים. ומה עושים כאשר מדברים על ניתוק יחסים דיפלומטים כתוצאה של התנהלות כושלת? שמעתי את סגן השר מאשים במליאת הכנסת את שרת החוץ לשעבר כי בתקופתה נותקו היחסים הדיפלומטים עם בוליביה ועוד מדינה.. מה זה אומר? מה זה אמור להביע? עוד ילדותיות, עוד קישקושיאדה. איזו מין אג'נדה מטופשת זה להגיד, וכל הזמן, ללא הפסקה, מה לא היה בסדר בממשלה הקודמת. על מה אנחנו מדברים?!? אם בעבר היה לא בסדר, אז צריך להמשיך באותו קו? מה זה משנה מה היה, מה אתם כממשלה עושים ועכשיו?!? ואת זה הממשלה לא מסוגלת להביא בחשבון ולתת תשובה בכלל. ועוד דבר, אם היו מדינות שניתקו עם ישראל יחסים דיפלומטים, זה אומר שזה לא יקרה שוב? זה באופן כמעט וודאי צפוי היה לקרות כל רגע עם טורקיה, ואולי עוד יקרה, אף על-פי שממשלת ישראל ובעיקר - ליברמן ואיילון - אשר נתפסו עם המכנסיים למטה לא הצליחו להשכיל מהמבוכה הטיפשית שגרמו לישראל, והמשיכו להתעקש שפגעו בכבוד "הציונות המתחדשת" שלהם.

בהמשך אותו יום הדגיש סגן השר באמירה חד-משמעית שהוא דוחה את הבקשה הטורקית להתנצלות: לא, לא, לא ולא - אבל כשנשיא פונה, וכראש הממשלה נלחץ וחושש מן הבאות, אז בהחלט אפשר לרדת מהעץ הגבוה-גבוה שטיפסו עליו השניים. מה עזרו היומיים האחרונים לישראל? בכלום.

במקום לנגח בצורה נכונה את ההתבטאויות חסרות הרסן והמכוערות של ראש הממשלה הטורקי ארדואן כנגד המדינה, מתנהל ויכוח על מדיניות ישראל ועל מה שישראל עשתה. ולמה זה צריך להיות ככה? הרי דיפלומטיה נכונה מכוונת למטרה ויורה כמו שצריך, רק בממשלת ישראל הנוכחית הכול פועל הפוך על הפוך.

אין מו"מ, אין כלום. יש כן ולא, כן ולא , כן ולא. זיגזגים וזיזוגים, אולי ואולי לא, אולי שם ואולי פה, קריצות לפה וקריצות לשם, זיעה פה וזיעה שם, רק שהקואליציה תסתדר במקום ובצורה ישרה. ואפילו- עמוד דום! האם אפשר להמשיך ככה? ולא ולא.

שר החוץ נכנס בתאריך מאוד מיוחד לתפקידו, האחד באפריל. אולי משהו צריך להעיר את ליברמן משנתו ולהגיד לו: "אחד באפריל, אחד באפריל" - פספוסים, עובדים עלייך, אתה לא באמת שר החוץ. אבל גם ככה קשה להאמין שמשהו יעשה את זה. בכל מקרה, על נתניהו לסיים את ההתקשרות עם ליברמן לאלתר, הוא מזיק ליחסי ישראל בעולם. בלי קשר לאג'נדה הממשלתית של הזיגזגים המביכה למדינת ישראל. הוא נכשל בתפקיד כישלון זוועתי.

איך אמרה רונית תירוש בקונוטציה לנושא הזה : דיפלומטיה? לא - דיפלומטיה דמיקולו!