שופט בית המשפט העליון,
נעם סולברג, פסל את עצמו (יום ה', 1.8.21) מלדון בערעורו של מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג'נין, ג'נין", על פסק הדין שניתן נגדו. לדבריו, "חשש ממשי למשוא פנים - אין כאן. אף על-פי כן, מטעמי נקיון
הדעת, החלטתי להימנע מלדון בערעור זה".
בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הלית סילש) קבע בינואר השנה, כי בכרי שיקר ביודעין כאשר יצר את "ג'נין, ג'נין". היא פסקה, כי בכרי יפצה את סגן-אלוף (מיל') ניסים מגנאג'י, אחד מלוחמי צה"ל המופיעים בסרט, ב-175,000 שקל. עוד אסרה סילש להקרין את הסרט והורתה להחרים את עותקיו המצויים בישראל, אם כי לא הורתה לחברת גוגל להוריד אותה מאתר יוטיוב שבבעלותה (ראו קישור משמאל).
בקשת הפסילה מבוססת על מאמר שפרסם סולברג לפני 17 שנים (כאשר היה שופט בית משפט השלום בירושלים) תחת הכותרת "לשון הרע על ציבור", וחלק על עמדתו של היועץ המשפטי דאז,
אליקים רובינשטיין, שלא להגיש כתב אישום בגין לשון הרע על חיילים שלחמו בג'נין במבצע "חומת מגן". לדבריו, הוא עמד רק בקצרה על הסרט, בו לא צפה, ואמר שלדעתו היה מקום ליזום הליך פלילי נגד מפיצי הסרט. סולברג סיכם באומרו, כי "על-פי לשון החוק, תכלית החקיקה ועמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בבקשתו לדיון נוסף [בנוגע לסרט], שלפיה הפגיעה בציבור היא בלתי-נסבלת, כי יש ויש 'עניין לציבור' בהגשת כתב אישום בגין הוצאת לשון הרע על חיילי צה"ל שלחמו בג'נין".
לדברי סולברג, בכרי "ציטט בבקשתו לפסילתי מלדון בערעורו קטעים מן המאמר, הוסיף דברי פרשנות משלו, מקצתם על דרך ההפרזה, הביע חשש למשוא פנים כלפיו, וציין כי צדק לא צריך רק להיעשות, אלא גם להיראות". מגנאג'י טען שאין ממש בבקשה, שכן מדובר במאמר אקדמי מלפני שנים רבות שהתייחס לסרט כדוגמה בלבד ולצד הפלילי של הפרשה כלשון הרע כלפי ציבור - בעוד פסק הדין והערעור עוסקים בצד האזרחי כלשון הרע כלפי יחיד.
סולברג מסכם: "דומני, כי מחד-גיסא, ניתן להבין ללבו של המערער, חשש סובייקטיבי שמקנן בו; מאידך-גיסא, ניתן בהחלט להשתכנע מעמדתו של המשיב 1; השאלות הטעונות הכרעה בערעור אינן נוגעות כלל וכלל למה שנדון במאמר, ולא קמה עילת פסלות. כללו של דבר: חשש ממשי למשוא פנים - אין כאן. אף על-פי כן, מטעמי נקיון הדעת, החלטתי להימנע מלדון בערעור זה". את בכרי מייצג עו"ד
אביגדור פלדמן, ואת מגנאג'י - עוה"ד נבות תל-צור ו
טל שפירא.
