נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, פסקה הוצאות (יום א', 1.8.21) בשיעור גבוה של 30,000 שקל לחובתו של אדם שערער על פסק דין בנוגע לזכויות בנייה בקרקע שבבעלותו. זהו סכום יוצא דופן, בהתחשב בכך שמן הצד השני ניצבה המדינה - לה לא נגרמות הוצאות במישרין, משום שהיא מיוצגת בידי הפרקליטות. חיות עשויה לאותת בכך הן לעמיתיה בבית המשפט העליון והן לשופטים בערכאות הדיוניות, על הצורך להטיל הוצאות כבדות במקרים המתאימים. יצוין, כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות שבות וקובעות, כי יש לפסוק הוצאות ריאליות לטובתו של הזוכה.

עווד אבו-פרג' הוא הבעלים של קרקע ביישוב ערערה, עליה חלה תוכנית מתאר שפורסמה באוקטובר 2019, והוא ביקש לשנות את ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים. בקשתו נדחתה, הוא ביקש מיו"ר הוועדה המחוזית חיפה רשות לערער בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה וגם בקשה זו נדחתה. אבו-פרג' עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה, בטענה שההחלטה התקבלה על בסיס מידע חלקי והיא מפלה אותו לרעה לעומת שכניו, שאדמותיהם הופשרו לבנייה.

השופט מנחם רניאל דחה את העתירה באומרו, כי ההחלטה התבססה על עובדות נכונות ואין היא מצדיקה התערבות נדירה של בית המשפט בשיקול דעתן של רשויות התכנון, שכן זוהי היא החלטה תכנונית-מקצועית מובהקת, מנומקת ומפורטת כראוי, שהתקבלה לאחר הליך סדור. עוד נדחתה טענתו של אבו-פרג' לאפליה, בנימוק שקיים שוני מהותי בינו לבין שכניו. לבסוף קבע רניאל, שלא היה מקום לאפשר לאבו-פרג' לערער למועצה הארצית, שכן הליך זה שמור להחלטות בעלות משמעות ציבורית. רניאל חייב את אבו-פרג' בהוצאות בסך 10,000 שקל.

בדחותה את ערעורו של אבו-פרג' מזכירה חיות, כי "התערבותו של בית המשפט בהחלטות רשויות התכנון נעשית במשורה בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות התערבות על-פי כללי המשפט המינהלי". מסקנתו המשפטית של רניאל נתמכת בממצאיו העובדתיים ואין בפסק דינו טעות שבחוק, ולפיכך דינו של הערעור להידחות. חיות אימצה במלואו את פסק הדין של המחוזי ללא הנמקה נוספת, כפי שמאפשרות התקנות.

"בשים לב לתשומות שהושקעו בהליך דנן (הגשת סיכומים והתייצבות לדיון)", אומרת חיות, ישלם כאמור אבו-פרג' הוצאות בסך 30,000 שקל - דהיינו פי שלושה מאשר על ההליך במחוזי שהתנהל לגופו. השופטים ענת ברון ועופר גרוסקופף הסכימו עם חיות. את אבו-פרג' ייצג עו"ד סאלח אבו-חוסיין, ואת המדינה - עו"ד תהילה רוט.