הממשלה מנעה מן המרכז למקומות הקדושים לעסוק באירועי ל"ג בעומר במירון, אלא הכפיפה אותו להוראות המשטרה. כך טוען (יום ב', 30.8.21) מנכ"ל המרכז, יוסף שווינגר, בעדותו בפני ועדת נאור. בהמשך אמר: "על האירוע הזה אחראית חד-משמעית משטרת ישראל, ואני לא מוכן לוותר על האמת". מהמשך עדותו של שווינגר עולה, כי ההחלטה לקיים את ההילולה השנה למרות הקורונה, הייתה מחשש שאם האירוע לא ינוהל בצורה מסודרת - תהיה התנפלות בלתי נשלטת של הציבור על האתר.

שווינגר סיפר: "ב-2001, כאשר נכנסתי לתפקידי, גיליתי הפנינג לכל הדרך לאתר. היה צריך להתאמץ להבין שמדובר באתר קדוש. נשחטו כבשים באופן לא תברואתי, דם נשפך במעברים. זה היה מראה נורא שלא מתאים לשום אתר, ודאי לא לאתר קדוש. כל ההר היה בוקא ומבולקא אחת גדולה. במשולב עם המשטרה פינינו את כל הדוכנים בצור העלייה. המוטו היה לרווח, לרווח, לרווח".

"ילד, מה אתה מבין בביטחון?"

על ההכנות לל"ג בעומר אמר שווינגר, כי המרכז מקבל סט של דרישות מהמשטרה ומכל מי שפועל בהר. הוא אישר, כי אין מנהל אירוע מוגדר ותלה זאת בהחלטתו בשנת 2008 של שר התיירות דאז, יצחק אהרונוביץ (לשעבר סמפכ"ל המשטרה), שהיה אז הממונה על המרכז. "אהרונוביץ אמר: 'ילד, מה אתה מבין בביטחון, מה אתה מבין בניהול אירוע? זה אירוע קלאסי של משטרת ישראל. אתה אל תתערב ותעשה מה שאומרים לך'. זה הוגדר כאירוע דתי ספונטני, להבדיל מאירועים שבהם קוראים לקהל להגיע ומוכרים כרטיסים, ואין שליטה על כמות הקהל. אני חושב שהדברים באו לידי ביטוי גם בהחלטת הממשלה, שקבעה שאנחנו גורם מתכלל ומבצע. אנחנו לא מחליטים, אלא רק מבצעים את הוראות המשטרה. זה היה המוטו שהנחה אותנו כל הזמן.

"זה אירוע משולב, צריך להיות לו מפקד אחד. צריך ראש מבצעי שמתחתיו יהיו דרגי ביניים. אנחנו עמדנו בין המשטרה לבין הגורמים האזרחיים ויישמנו את הנחיות המשטרה. זו הייתה עמדת משרד התיירות ומשרד הדתות כל השנים. לנו הייתה הרגשה שהמשטרה רצתה כתובת, שאם איזשהו רכב ייתקע – ישלחו אותם אלינו".

עוד טען שווינגר, כי חקירת המשטרה מנעה ממנו להגיע מוכן לדיוני הוועדה, כי כל החומר נלקח ממנו וממשרדי המרכז. היו"ר, מרים נאור: "לא נתנו לכם לעיין?". שווינגר: "חלק מהמסמכים היו חסרים". נאור: "קראתי את כל החומר, לא כל כך צריך להפריז במשמעות". שווינגר: לפעמים דף אחד משנה את כל התמונה. למשל: מסמכים שנוגעים לגשר דב; לי זה היה חסר. הפלאפון שלי, שהיה כלי עבודה מאוד חשוב, נמצא עד היום במשטרה. התחננתי: תעתיקו את החומר ותחזירו לי את המכשיר, ואני לא מדבר על זה שהוא מכיל תמונות אחרונות של רעייתי ואמי שנפטרו. המשטרה אמרה לי, שזו החלטה של הוועדה".

שווינגר הציג מסמך שהציגו לו בכירי המשטרה ב-2018 ושהוא נדרש לחתום עליו, לגבי חלוקת האחריות בין הגופים. הוא אמר כי חתם עליו לאחר שקיבל את הערותיו של היועץ המשפטי של המרכז, ארז בן-דוד. נאור: "אתם גופים ציבוריים; איך אתם מחלקים ככה את האחריות?". שווינגר: "יושבים מולי שני ניצבים במשטרה, שני תת-ניצבים, ואני כולו טוראי בצבא. בן-דוד אמר שאין מניעה לחתום, כי זה עבר את האינסטנציה הכי גבוהה במטה הארצי. המשטרה הבינה בצורה הברורה ביותר מי נוטל אחריות על האירוע ומי הגורם שמיישם את הנחיות המשטרה. זה ממחיש את התפקיד שלנו כמי שמקבל הוראות מהמשטרה. הם אומרים שלא נתבלבל, מי בעל הבית של האירוע. לא ראיתי בזה נישול, אלא מסמך שקובע פעם אחת מי האחראי ומה התפקיד שלנו".

"קצין המשטרה כמעט פירק אותי"

בהמשך אמר שווינגר: "ההכנות השנה היו מעט מבולבלות. כמה ימים לפני כן לא היה ברור שההילולה תתקיים. עד הרגע האחרון לא הייתה ברורה המתכונת ולכן לא ידענו לקראת מה להיערך. ההחלטה הייתה לקיים את האירוע במתכונתו המלאה, תוך הקפדה על הוראות הקורונה. הוחלט שבין שיקולי בריאות לשיקולי בטיחות, גוברים שיקולי הבטיחות, כי חששו מהפרת סדר. היה גם דיון של קבינט הקורונה, שהסיכום שלו היה שלא להתקין תקנות כדי לא להגביל. היה דיון עם החסידויות בהמשך למתווה הקורונה, כאשר מפקד המחוז, שמעון לביא, כינס את כל גבאי החצרות. הוא רצה שהם יתחייבו בפניו, שמי שנכנסים למתחם ההדלקה יהיה מחוסן או בעל תו ירוק. כל הנציגים שישבו בחדר התחייבו על כך".

שווינגר אמר כי היה ידוע שיש צפיפות במתחם ההדלקה של בויאן, ואילו השנה הוצבו מספר כפול של מסכי ענק כדי למנוע דוחק – בשל הקורונה. הוא תיאר כיצד נוצר דוחק במתחם זה, כאשר נשים עם עגלות ילדים נדחפו. לדברי שווינגר, קצין משטרה מנע ממנו את הכניסה לחצר מתחם בני עקיבא למרות תפקידו. "הוא דחף אותי, הכניס לי אגרוף בחזה, כמעט פירק אותי. עד היום אני סובל קצת מאותה מהלומה". מאחוריו עמד סגן השר מנחם פרוש, שגם כניסתו נאסרה. לביא ראה את הדוחק ובשתי שריקות צעק לקצין: "תפתח, תפתח".

לאחר חצות הגיע שווינגר למתחם של תולדות אהרון, "עם כאבים קשים בחזה, בקושי נשמתי, אבל כזה מעמד לא רציתי להפסיד". ההערכה ששמע בזמן אמת הייתה שמדובר ב-30,000 איש. "המוזיקה נפסקה, שאלתי מה קרה, ואמרו לי: איזשהו חכמולוג נפל מהמרפסת, שום דבר. המוזיקה התחדשה ואחרי שלוש-ארבע דקות היא נפסקה ושמעתי צעקות: 'הָצוֹלֶה' [הצלה]. זה מה שקורה כאשר מישהו מתעלף או משהו דומה, וזה עובד יפה. שאלתי את הבחור שלידי, מאיחוד הצלה, מה קורה. אמרתי לו שזה נראה לי משהו לא פרופורציונלי.

"מאז אני חצי בן-אדם"

"המוזיקה נעצרה פעם שלישית, ואז אני מבין שקרה משהו הרבה יותר רציני. כל השוטרים שהיו אתי במרפסת התחילו לרוץ. מישהו באיחוד הצלה אמר: יש שני מתים. זה היה בלתי נתפס. אמרתי לו: תבדוק עוד פעם. ואז מישהו אומר לי: מדובר על ארבעה מתים. אני מנסה לגשת, גשר דב כבר היה חסום, ניסיתי להגיע בדרך עוקפת. לא קלטתי את הסיטואציה. איש לא הבין מה קרה. ראיתי מישהו שעשו לו החיאה, זה מראה שלא עוזב אותי. עליתי למשרד שלנו. לא הבנו מה קרה. איש לא ידע להגיד לנו מה קרה. יצאתי החוצה, הקאתי מאחורי המשרד, ומאז אני חצי בן-אדם".

נאור: "יש לך דעה מה קרה?". שווינגר: "אני לא אוהב להיות חכם שלאחר מעשה, אבל לעניות דעתי זה עניין של ויסות קהל. אין כאן רלוונטיות לכל הנעשה בהר, אם לא נמצאים שם האנשים שצריכים לווסת את הקהל. זה יכול היה לקרות גם אם הכל היה מתוקתק. עליתי למשרד, ניגש אלי איזה אבא ומתחיל לצרוח עלי: שווינגר, למה שמת מחסום?! אמרתי: לא שמתי מחסום, הוא אמר: היה מחסום! תתבייש לך! וירק עלי. אני רוצה שאחרי 120 יקחו את כל היריקות שירקו עלי, שזה יהיה המליץ-יושר שלי.

"מאז האירוע אני לא מגיע לאירועים. אני מתחפש לדשא. לא נעים לבוא לבית כנסת, אנשים נדים לי, כי לא הצגתי את מה שהיה. יש לי עורכי דין נכבדים שאמרו לי: אתה לא אומר מילה. המרכז נתון למשיסה באופן שיטתי. אחרי האירוע שמעתי מהרבה אנשים שהיה מחסום, והייתה מחלוקת אם הוא היה למעלה או למטה. הרב [מאיר] אלחדד, שלא עלינו איבד שניים מבניו, קרא לי לשיחה מלב אל לב ואמר: היה מחסום. אמרתי: תתנו תצהיר על מה שראיתם. אחד הסכים, ואחר כך אמר: אני לא רוצה להסתבך, משטרה, תעזוב אותי במנוחה. נתקלתי ב-15-14 אנשים שאמרו לי שהיה מחסום, רובם אמרו שהוא היה למעלה. אני לא רוצה לעסוק בזה, כי ממילא חיי אינם חיים". לבקשת נאור, מסר שווינגר בכתב לוועדה את שמותיהם של כמה מי שאמרו לו שראו מחסום. יש את החיים שלי עד מירון ויש את החיים שלי אחרי מירון. לא משנה אם אני אחראי; הלילה הזה ילווה אותי עד יומי האחרון", הוסיף שווינגר בקול חנוק.

ההצעה: להגביל את מספר המבקרים

שווינגר הוסיף, כי קשה מאוד לתקן ליקויים בהר מירון, שכן ההר מלא במערות קבורה ולכל חפירה יש צורך באישור הלכתי של אתרא קדישא ובשורה של אישורים ומפקחים. לדבריו, גשר דב הורחב בשנת 2012 על-פי דרישת המשטרה, כאשר "הפכנו גשר בלתי תקני לגשר תקני" באישור הנדסי. הדבר נעשה כאשר אלכס ויז'ניצר היה האיש החזק בוועדת החמישה, ציין, ושיער שייתכן שמינויו נועד לסייע לוועדה מול שר האוצר דאז, יאיר לפיד. עוד אמר כי בתקופתו של ויז'ניצר הוקמו הטריבונות הקבועות על-פי דרישת המשטרה.

בתשובה לשאלתו של חבר הוועדה, שלמה ינאי, אמר שווינגר, כי אינו יכול לומר מה צריך היה להיעשות אחרת מבחינת ויסות הקהל, שכן איננו איש מבצעים אך זוהי תחושתו. ינאי: "מה היית ממליץ לקראת האירוע הבא במירון?". שווינגר: "מה שהיה - לא יהיה יותר. נגמר הסיפור הזה שאתה מגיע בשעתיים, כדי שלא ייווצר לחץ על ההר. צריך לעצור את התנועה בדרך, והם צריכים להבין שאם יהיה אפילו טיפה לחץ - הם יתעכבו עד שההר יתפנה. שתיים: לצאת בפעולות הסברה מאוד אינטנסיביות מול החצרות; יש ארבעה-חמישה אדמו"רים מובילים, והם יהיו הראשונים שלא ישחקו בדיני נפשות אם המשטרה תסביר להם". לדבריו, האדמו"רים יוכלו להגביל את מספר המגיעים מטעמם. "לא נראה את המספרים האלה, אבל נוכל להגיד שעשינו הכל כדי שיחזרו בשלום".

ינאי: "מדוע המשטרה צריכה לדבר איתם? זה עניין אזרחי, זה התפקיד שלכם". שווינגר: "ציטטו אותי באחד העיתונים, שצריך להגביל את האדמו"רים. התחיל עלי עליהום, מי אני ומה אני. אני יכול להצטרף, לארגן מפגשים, אבל אני לא הפוסק. צריך להתנהל בדרך ארץ מול גדולי ישראל. להפיל את זה עלינו - זה גדול עלינו לפחות בעשרה מספרים. כולם מבינים שזה לא יהיה אותו הדבר. בהחלט צריך להגביל את ההגעה". נאור: "כמה?". שווינגר: "כמה שיגידו קציני הבטיחות, שלא יהיה חשש. לא נראה מאות אלפים". לדבריו, חלק מן המבקרים אינם חייבים להגיע לקבר רשב"י ויכולים להסתפק במרחב האתר. הוא העיר קודם לכן, כי דווקא הנשים החרדיות מבקשות לשהות שעות רבות באתר, ולא הגברים. "המוטו בחברה החרדית הוא שמבינים שלא יחזרו על הדברים האלה, חד-משמעית", הדגיש. לדעת שווינגר, יש להשקיע לפחות 50 מיליון שקל בהרחבת דרכי הגישה ובבניית חניונים רחבי ידיים במירון.

שווינגר אישר בתשובה לשאלותיו של ינאי, כי מספר ההדלקות גדל פי ארבעה מאז שנכנס לתפקידו. הוא הסביר, כי לא פעל נגד מגמה זאת, שכן המרכז הרחיב במידה ניכרת את השטחים באתר, המשטרה לא קבעה שיש להגביל את מספר המשתתפים, האירועים עברו בשלום, הפקת הלקחים לא מצאה שיש לשנות את המצב והמרכז אף קיבל שבחים על פעילותו. שווינגר הוסיף, כי לא היה צורך באסון כדי להבין שהאתר הגיע לקצה הקיבולת שלו, וכעת הבנה זו חלחלה גם לציבור החרדי. עוד הדגיש, כי הוא הסתמך על אנשי מקצוע בתחומי ההנדסה והבטיחות, ואמר שאין להטיל לפתחו את האחריות בנושא זה. ינאי: "המשטרה ביקשה שוב ושוב שתמנה מנהל אירוע. למה לא מילאת את הבקשה הזאת?". שווינגר השיב, כי החשש היה שהמשטרה רוצה להפוך את המרכז לכתובת לכל תקלה, וכי גם הממשלה הבינה שתפקידו יהיה רק לתאם ולתכלל - ולא להפיק את ההילולה.

שווינגר אמר כי קיבל משאלות ובקשות מאישי ציבור ספרדים, אשר טענו לקיפוח מול החצרות האשכנזיות, והוא ניסה להיענות להן משום שחשב שהן מוצדקות. הוא גילה, כי קיבל פניות כאלה מהשר דאז אריה דרעי, כמו גם פניות של השר דאז יעקב ליצמן ושל ח"כ מנחם פרוש בנוגע לחסידויות אלו ואחרות. לדבריו, הוא הציף את הבקשות מול המשטרה, ולא ראה בהן פסול משום שחובתו של שליח ציבור היא לדאוג לשולחיו.