שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, אומר שנחוצה רפורמה במשפט הפלילי. הוא שב וקורא (יום ה', 2.9.21) לאזן את מערכת המשפט הפלילי, אשר לטעמו נוטה בשנים האחרונות במידה יתרה לעבר זכויות הנאשם, גם על חשבון מיצוי חקר האמת. לדברים יש חשיבות אקטואלית בשל הצעתו של שר המשפטים, גדעון סער, להרחיב בחקיקה את הסמכות המוענקת לבית המשפט לפסול ראיות שהושגו שלא כחוק - הצעה האמורה לעלות לקריאה ראשונה בחודש הבא. עמית צפוי להיות הנשיא הבא של בית המשפט העליון, אחרי פרישתה של אסתר חיות באוקטובר 2023.

עמית עורר שיח בנושא בחודש מארס השנה, כאשר דחה את ערעורו של דניאל נחמני על רצח הנערה נועה אייל, ואשר טענתו העיקרית הייתה נגד קבילות חיפוש הדנ"א המשפחתי שהוביל לזיהויו. הוא סיפר: "בסוף הדרך, אחרי שכתבתי 60-וכמה עמודים, נשמתי עמוק ושאלתי את עצמי: רגע, למה עבדתי כל כך קשה? ידעתי שהסלוגן הזה של 'שיח זכויות או שיח ראיות' יעורר שיח". עמית אמר שם, כי הגיעה העת שההליך הפלילי, שהלך והסתרבל בשל השיח על זכויות הנאשם, ישיל מעליו משקלות מיותרות ויתמקד בליבה (ראו קישור משמאל).

עמית מדגיש: "ברור שאנחנו לא מדברים על מצב דיכוטומי של או זכויות או ראיות. אנחנו לא שם. זה נושא מורכב שבא לידי ביטוי בשני מישורים: במישור הדיוני - עד כמה הוא גורם להליך הפלילי להיות בלתי יעיל; במישור המהותי - עד כמה אנחנו כחברה מוכנים להקריב את ענישת העבריין על מזבח זכויות הנאשם. מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם אם מי שברור שביצע עבירה, יחמוק מעונש בשל הפרת זכויותיו".

עמית הזכיר פסק דין שלו מהעשור שעבר, בו דחה ערעור על הרשעת אדם שאנס ורצח נערה, בה טען הסניגור שמרשו לא הוזהר כחוק ולא ניתנה לו זכות ההיוועצות. "אנחנו יודעים שזו הייתה פצצה מתקתקת, כי לא ידעו אם הנערה עודנה בחיים, וגם אם לא - היכן הגופה. הרי אנחנו מוכנים לשלם מחיר יקר מאוד גם על מי שמקום קבורתם לא נודע", תיאר. "השאלה היא עד כמה הציבור הישראלי ומערכת המשפט מוכנים להרחיק לכת עד שמיישמים את ההגנה מן הצדק" בשל פגיעה בזכויות הנאשם.

מאחר שעקרון "פרי העץ המורעל" הגיע מארה"ב, אמר עמית: "אני רוצה לרשום הערת אזהרה לפני שאנחנו רצים בהתלהבות למשפט האמריקני, שגם בו חלה נסיגה. השופטים בארה"ב מצאו דרכים לעקוף את כללי הפסילה, כי הם הביאו לתוצאה בלתי נתפסת בעיני הציבור של אי-צדק בגלל כללי הפסילה. בארה"ב מייחסים חשיבות רבה לתום הלב של השוטרים והחוקרים. בתי המשפט שם מתעלמים משקרים של שוטרים לגבי השגת הראיה, כדי להגיע לתוצאה הראויה מבחינת הצדק".

לדעת עמית, בתי המשפט התרחקו במקצת מהלכת יששכרוב של הנשיאה דורית ביניש משנת 2006, בה נקבעה לראשונה סמכותו של בית המשפט לפסול ראיה שהושגה שלא כדין. "גם שם מדובר על שיקול של התועלת החברתית מול פסילת הראיה", הזכיר. "בשום שיטה אין מודל טהור של פסילת ראיה או של הגעה לאמת בכל מחיר. צריך לזכור בכל מקרה שהתביעה היא הצד החזק והנאשם הוא הצד החלש, ולכן מותר לנאשם מותר לתפוס את התביעה ב'פאולים טכניים'.

"אמון הציבור עלול להיפגע בשל זיכוי רוצח או נאשם בעבירה חמורה בשל סיבה שנתפסת כטכנית. ניתן לזהות מגמה נמשכת של העתקת הכובד לכיוון זכויות הנאשם, ויש למצוא את נקודת האיזון הנכונה. קריאת הכיוון היא כדברי המשורר: צריך לקחת את המושכות ולמשוך קצת חזרה. ואם לא חזרה - אז ללמוד מנסיונן של מדינות אחרות ולייצב את הסקאלה", סיים עמית. הוא דיבר בוועידת המשפט של לשכת עורכי הדין.