שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יעל בלכר, מאפשרת להתקדם בבניית 2,400 דירות להשכרה מוזלת במתחם שדה דב בתל אביב, בשווי של מיליארד שקל. בלכר דחתה (9.9.21) עתירה של כמה מבעלי הקרקע במתחם נגד האופן בו ניטל השטח לצורך בנייה זו. היא קבעה, כי שטח הדירות יחושב מתוך כלל הדירות במתחם, ולא רק מתוך חלקה של עיריית תל אביב בו (כאחד מבעליו)

תוכנית שדה דב כוללת 16,000 דירות, מתוכן כאמור 2,400 דירות להשכרה אשר ייבנו בשטח שהוקצה לעיריית תל אביב כהפרשה לצורכי ציבור במסגרת הליכי איחוד וחלוקה. שטח זה בא בנוסף לחלקה של העירייה במתחם כולו. הדירות יירשמו על שם העירייה והיא תטפל בתחזוקתן ובהשכרתן במסגרת דיור בהישג יד. לצד זאת, הוקצו בתוכנית 4,500 דירות כ"דיור מכליל" - דירות קטנות, דירות להשכרה לטווח ארוך, מעונות סטודנטים, דיור גריאטרי ועוד. יתר 9,100 הדירות במתחם הן דירות רגילות.

העותרים - עמוס מימון, שמעון ברבי ויאיר איינהורן - טענו, כי לא ניתן לייעד את הקרקע לדירות להשכרה במסגרת הפרשה לצורכי ציבור, אלא יש לעשות זאת במסגרת הפקעה. בפועל הם ביקשו לקבוע, כי הדירות להשכרה יבואו על חשבון חלקה של העירייה במתחם, ולא מתוך חלקם של יתר הבעלים כפי שנקבע בתוכנית. העתירה הוגשה לאחר שהוועדה המחוזית תל אביב והוועדה למתחמים מועדפים לדיור (הוותמ"ל) דחו התנגדויות אלו.

בדחותה את העתירה אומרת בלכר, כי הדיור בהישג יד "הוא מאבני הבניין של תוכנית שדה דב ומעיקריה, והוא חלק משמעותי, מהותי ובלתי נפרד מתמהיל השימושים ויחידות הדיור שנקבעו בתוכנית ומפסיפס פניו ודמותו של הרובע החדש, עד שביטולו כמבוקש בעתירה, מצריך החזרתה לדיון במוסדות התכנון על-מנת שיהא בידם לשקול את הצורך בתכנון מחדש וליתן הוראות רלוונטיות". אולם כידוע, בית המשפט איננו מתכנן-על ולא יבצע למעשה את עבודת התכנון במקומן של הרשויות המופקדות עליה.

בלכר מוסיפה: "תוצאה זו - הצורך בביטול תוכנית שדה דב שהושגה בעמל רב ובהליך תכנוני ארוך ומורכב, לאחר שנים ארוכות שבהן לא התאפשר פיתוח הקרקע, חודשים ארוכים לאחר שפורסמה למתן תוקף והיא בבחינת דין - מצמיחה כמעט מאליה את המסקנה, כי דינה של העתירה שתידחה כבר בעילות הסף של שיהוי ומעשה עשוי [שכן היא הוגשה לאחר שהתוכנית נכנסה לתוקפה, באוגוסט אשתקד - א.ל]. יש לדחותה על הסף גם מחמת אי-צירוף צדדים שעלולים להיפגע מקבלת העתירה". עוד היא קובעת, כי אין יסוד לטענת העותרים ולפיה יש לפעול בדרך של הפקעה, אלא להפך - ניתן להקצות לרשות מקומית קרקע לצורכי ציבור גם בצורה של הפרשה. זהו כלי תכנוני יעיל והוגן, המחלק את הנטל בין הבעלים, מדגישה בלכר.

בלכר מציינת, כי למעשה העותרים מבקשים לברוא יצור כלאיים - דיור ציבורי בר-השגה בידיים פרטיות. ליצור כזה אין כל תשתית נורמטיבית, ומטיבו הדיור הציבורי אינו יכול להיות בבעלות פרטית. לא ניתן להוציא את הדיור בר-ההשגה ממסגרת התוכנית, להמירו בייעוד אחר או "לחלק" את יחידות הדיור "העודפות" בין בעלי הקרקע ולהורות על שינוי טבלת האיזון (המביאה בחשבון שטחים שהופקעו אך לא שטחים שהופרשו), היא מדגישה.

העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 60,000 שקל. את העותרים ייצגו עוה"ד שמואל שוב, נעמה שיף וטל גליקסמן; את הוועדה המחוזית והוותמ"ל ייצגו עוה"ד תמי ברעם ועמיקם אשל; את עיריית ת"א ייצג עו"ד שלום זינגר; ואת מנהלי הגוש הגדול - עו"ד אליהו מינקוביץ.