מעמד היסטורי בבני ברק: הרב קניבסקי הגיע לרבי מויז'ניץ'

מקובלות עלי הוראות משרד הבריאות. השנה לסוכה שלנו הזמנו מעט אורחים. אתי, חברתי לחיים כשבעים שנה, ואני חגגנו בסוכה, כשמועקה קשה הסבה יחד אתנו. במסורת ישראל מקובל, שמזמינים כל יום אושפיזין. בזוהר אנחנו קוראים: "שראוי להזמין אושפזין עילאין (אורחים עילאיים).

בערי גוש-דן כבר לא נותר הרבה מקום לסוכות בחצרות, שהולכות ונעלמות. פתרונות, לעומת זאת, תמיד יש - במרפסות המיועדות לשם כך, וגם באלו שלא...

בעולם של תדמיות עם ישראל מתחלק בין שני מחנות עיקריים; אלה שעוסקים בגשמיות - בכלכלה, בקידום הטכנולוגיה והמדע, מול אלה שעסוקים ברוחניות ומוצגים כבטלנים מוחלטים בתחומי הגשם והחומר. הראשונים (נקרא להם 'המתקדמים') בונים ומטפחים את המדינה, את הצבא, את הכלכלה ומה שתוסיפו; האחרונים (נכנה אותם 'הבטלנים') עסוקים בספרים שלהם (או שכן או שלא) ולא תורמים דבר לחברה הכללית. אם רק היו מאפשרים לימודי ליבה אפשר היה אולי לשלב אותם בתחומי הגשם והחומר, לשתף אותם בפיתוח המערכות השונות של המדינה, אבל בינתיים הם לא נוטים לשתף פעולה. כאמור, אלה התדמיות והן מטופחות היטב בידי מומחים בתחום.

הסיפור המקראי - מספר שמות דרך ספר ויקרא וספר במדבר עד הגיענו לספר האחרון בתורה, ספר דברים - קובע קביעה חד-משמעית, שלחג סוכות יש צד לאומי מובהק, בהיותו זכר לסוכות, בהן שהו בני ישראל בדרכם רבת השנים במדבר ממצרים לארץ כנען.