הרב מרדכי קרליץ אינו מצוי בניגוד עניינים המונע ממנו לכהן כחבר בוועדת נאור לחקירת אסון מירון. כך קובע (יום א', 17.10.21) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, תוך ביקורת על הראיות שהגישו העותרים ועל הסעדים שביקשו באמצעות עוה"ד יובל יועז ודורון ברקת.

העותרים - יניב עסיס, נועם צעידי ונתן בסל - טענו, כי הרב קרליץ (לשעבר ראש עיריית בני ברק) נתון בניגוד עניינים בשל שורה של טעמים: מערכת הקשרים הפוליטית וקשרי החברות שלו עם חברי כנסת מקרב המפלגות החרדיות, שהם בעלי עניין בתוצאות עבודת הוועדה; בנו, הלל קרליץ, מנהל ישיבה בה מועסק הרב דב קפלן, חבר "ועדת החמישה" האחראית על מתחם קבר רשב"י העתיד להיחקר על-ידי הוועדה; בשל השתייכותו לזרם הליטאי, הידוע בהתנגדותו לעצם קיומה של ההילולה במירון; היותו מועמד ברשימת דגל התורה בבחירות האחרונות.

בדחותו של העתירה' אומר עמית כי היא לוקה בשיהוי משמעותי - שכן היא הוגשה שבעה שבועות לאחר שהנשיאה אסתר חיות מינתה את הרב קרליץ לחבר בוועדה. הוא מעיר, כי העותרים טענו שהמדינה לא טענה במפורש לשיהוי - אך מראה שטענה זו הועלתה בבירור בתגובתם של כל המשיבים. עמית מוסיף, כי אין צורך לקבוע הלכה בשאלה האם נשיא בית המשפט העליון יכול לבטל בדיעבד מינוי לוועדת חקירה ממלכתית.

"לא נותר אלא לתמוה"

לגופן של הטענות אומר עמית, כי העותרים לא ביססו חשש סביר או אפשרות ממשית להימצאותו של הרב קרליץ בניגוד עניינים. "מתקבל הרושם כי בנחישותם הרבה למצוא דופי במשיב, הפליגו העותרים בחלק מטענותיהם אל מחוזות רחוקים תוך העלאת טענות וספקולציות שטוב היה אלמלא נטענו", הוא מוסיף. לדברי עמית, הטענה בדבר התנגדותו של הציבור הליטאי להילולה "היא מסוג הטענות הכלליות שטוב היה אלמלא הועלו. קשה להלום שהשתייכותו של פלוני לתת-מגזר כזה או אחר תבסס כשלעצמה ניגוד עניינים.

"אף לגופם של דברים, התקשיתי להבין כיצד ההשקפה המיוחסת למשיב על-ידי העותרים כלפי ההילולה במירון, משליכה על יכולתו למלא כהלכה וללא משוא פנים את תפקידו בוועדה שתפקידה לחקור את האסון. מכל מקום, המשיב הבהיר במכתב התשובה שלו לעותרים, כי אין יסוד לטענה כי הוא שולל מלכתחילה השתתפות בהילולת מירון, ולא נותר אלא לתמוה מה ראו העותרים להעלות טענה זו בעתירתם".

אין קשר ישיר בין הרב קרליץ לבין ועדת החמישה, מוסיף עמית, ו"דומה כי על כגון דא אמרה הפסיקה כי לא די בחשש 'רחוק, תיאורטי או סובייקטיבי' כדי לבסס חשש לניגוד עניינים המצדיק התערבות מצד בית המשפט. המשיב הבהיר כי אין יחסי חברות בינו לבין הרב קפלן וכי אין תלות כלכלית בין בנו הלל לבין הרב קפלן". העותרים טענו, כי החלטות ועדת החקירה עלולות למנוע מהלל קרליץ להתמודד על תפקיד מנהל האתר, כפי שעשה אשתקד, אך לדברי עמית זוהי טענה "רחוקה וספקולטיבית".

ביקשו צווי ביניים גורפים

מכאן עובר עמית לטענות על הזהות הפוליטית של הרב קרליץ. "למקרא העתירה לבדה, מתקבל הרושם כי המשיב הוא פעיל פוליטי מרכזי במפלגת דגל התורה מזה שנים רבות ועד עצם היום הזה. לביסוס טענתם, הביאו העותרים ציטטות מתוך חמש כתבות עיתונאיות שפורסמו באתרי חדשות שונים (גלובס, ynet, וואלה) המלמדות, כי המשיב נטל חלק במו"מ קואליציוני מטעם יהדות התורה. אציין כי כתבות אלה לא צורפו כנספחים לעתירה, והעותרים הסתפקו בהבאת ציטוטים מתוכן תוך אזכור כתובת דפי האינטרנט שבהם פורסמו.

"למקרא תגובת המשיב, הקלדתי את כתובות דפי האינטרנט של הכתבות העיתונאיות המדוברות על-מנת לתהות על קנקנן, ואכן מתברר כי מדובר בכתבות שפורסמו בין השנים 2001-1999, קרי לפני למעלה מעשרים שנה, עת כיהן המשיב כראש עיריית בני ברק. יש לתמוה על התנהלות העותרים בנקודה זו, שלא זו בלבד שלא צירפו את הכתבות, אלא אף לא ציינו מתי הן פורסמו, ודומה כי יש ממש בטרונייתו של המשיב בעניין זה... ברי אפוא כי אין בכתבות אלה כדי ללמד על היותו של המשיב פעיל פוליטי כיום, והמשיב אכן שלל מכל וכל את הטענה כי הוא פוליטיקאי פעיל".

הרב קרליץ אכן היה מועמד ברשימת דגל התורה - במקום ה-117; והוא חבר בהנהלת המפלגה - המתכנסת רק פעמיים בשנה. אכן, יש לו היכרות עם בכירים בציבור החרדי, אך זהו מצב טבעי בשל היותו "בעל-רקע עשיר של עשייה ציבורית ענפה". עוד מדגיש עמית, כי טענה לניגוד עניינים יש לבחון גם לאור הנסיבות, ובמקרה הנוכחי - לציבור החרדי יש עניין מיוחד בעבודת הוועדה, וייצוגו בה נועד לחזק את אמונו במסקנותיה. החלה נוקשה מדי של כללי ניגוד עניינים, הייתה עלולה להביא לכך שלא יימצא אף חבר חרדי מתאים לוועדה. בשולי הדברים אומר עמית, כי בעתיד מן הראוי שמועמד לחברות בוועדת חקירה, יבהיר מבעוד מועד האם יש לו זיקה פוליטית ישירה ומובהקת למפלגה כלשהי, ובמיוחד אם מסקנות הוועדה עלולות להשפיע עליה או על מי מחבריה.

לסיום אומר עמית, כי העותרים ביקשו תחילה צו ביניים שיקפיא את עבודת הוועדה - ואף הודו בדיעבד שהוא היה "גורף עד מעבר לקצה האופק" ואף עמד "בניגוד למושכלות יסוד בדיני סעדים זמניים הנהוגים בבית משפט נכבד זה". על כך הוא אומר: "על בעל דין לשקול היטב מהו הסעד המבוקש על ידו, וכחלק מחובתו לנהוג בתום לב דיוני, עליו להימנע מהגשת בקשות לצווי ביניים גורפים... למותר לציין כי אי-עמידה בחובת תום הלב הדיוני עשויה בתורה לגרור חיוב בהוצאות, והדברים ידועים ואינם בגדר חידוש".

העותרים חויבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל, מתוכם 8,000 שקל לרב קרליץ. השופטים נעם סולברג וג'ורג' קרא הסכימו עם עמית. את ועדת החקירה והממשלה ייצגו עוה"ד ערין ספדי-עטילה ועמרי אפשטיין, ואת הרב קרליץ - עוה"ד יאיר עשהאל ונגה גל.