|
|
סולקין. לפסול את פניה של ההחלטה
|
|
|
|
|
|
|
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, פסק פיצויים לנאשם שזוכה תוך שהוא פועל בניגוד לחוק ובניגוד לנורמות המקובלות, ומתעלם ממציאות הפשיעה השוררת במגזר הבדואי. כך קובעת (24.10.21) נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, רויטל יפה-כ"ץ.
סולקין הורה למדינה לפצות את מאזן אל-געאר, אשר זוכה מאשמת ירי בנשק חם באזור מגורים ומאשמת החזקת נשק, בעקבות קטטה בין שני פלגים יריבים בעיר רהט. סולקין זיכה את אל-געאר לאחר שקבע, כי נותר ספק סביר בדבר אשמתו. הוא ביקש לקבל פיצוי על מעצרו ועל הוצאות הגנתו, וסולקין נענה לבקשה במלואה והורה לשלם לו 66,027 שקל.
הרכב הערעורים בראשותה של יפה-כ"ץ קיבל את ערעורה של המדינה בקובעו, כי תובע סביר היה מגיש כתב אישום נגד אל-געאר בהתבסס על הראיות שהיו בידי המדינה. לדברי יפה-כ"ץ, ניתן היה להסתפק בדבריו של סולקין עצמו אשר הזכיר, כי סניגורו של אל-געאר הסכים בשלב המעצר שיש ראיות לכאורה נגד מרשו. "יתרה מכך, לא ניתן שלא לפסול, על פניה, את 'ההחלטה המשלימה' של ביהמ"ש להוסיף על הפיצוי הראשוני שנקבע בהחלטה המקורית, גם את הוצאות ההגנה של המשיב, אך על סמך בקשה מאוחרת של בא-כוח המשיב וללא קבלת עמדת המערערת - לא לתוכן הדברים ולא למסמכים שהוגשו ללא הסכמתה וללא ידיעתה", היא מוסיפה.
גם לגופם של דברים לא היה מקום לקבל את התביעה, ממשיכה יפה-כ"ץ. "מהחלטת ביהמ"ש קמא יוצא, כי בכל מקרה של סכסוך קודם בין המתלונן לבין מושא התלונה (ולמעשה, לכל מתלונן שהוא גם קורבן, יש 'סכסוך' קודם עם מושא התלונה), לא ניתן להגיש כתב אישום ללא ראיות חפציות תומכות. קביעה שכזו מנוגדת לחוק הקובע, כי 'הכל כשרים להעיד בכל משפט... ואין אדם פסול להעיד מפני שהוא בעל דין בתובענה אזרחית, או מתלונן או נאשם במשפט פלילי'; מנוגדת לכלל לפיו ניתן להרשיע גם על סמך עדות יחידה, קל וחומר שניתן להרשיע על סמך עדותם של שלושה עדים המחזקים זה את עדותו של זה;... ואף מנוגדת לכלל לפיו ביהמ"ש הוא אשר בוחן מהימנותם של עדים ולא התביעה טרם הגשת כתב האישום".
"אין בידי התביעה דרך אחרת"
יפה-כ"ץ גם רומזת בצורה ברורה, תוך ניתוח העדויות, כי ספק אם היה מקום לזכות את אל-געאר. בהקשר זה היא אומרת כי "לא ניתן לצאת מתוך הנחה א-פריורית, שתמיד ובכל מקרה, עדות של מתלונן בן לפלג יריב היא בבחינת עדות 'חשודה' שיש להתייחס אליה כאל עדות של בעל עניין... מדי יום מוגשים לבתי המשפט כתבי אישום המתבססים על עדויות של מתלוננים מפלגים יריבים לאלה של הנאשמים; וכעניין שבשגרה בתי המשפט בוחנים עדויות סותרות וקובעים לאיזו מהעדויות יש להאמין".
לבסוף אומרת יפה-כ"ץ: "אין בידי התביעה דרך אחרת כדי להילחם בתופעה המסוכנת של הירי בישובים הבדואים שבנגב. יש ממש באמירת בא-כוח המערערת, 'כי את העניין הציבורי בחקירה ובמיצוי הליכים משפטיים ניתן לשמוע בכל יום נתון בעצם זעקתם ההולכת וגוברת של אזרחי ישראל הקוראים להשבת הביטחון האישי בכלל יישובי המדינה על רבדיהם ומחוזותיהם, ובמיוחד בכל הנוגע לתקריות של שימוש בנשק חם וירי בתוך ישובים מאוכלסים, לאור המחיר הכבד מנשוא בחיי אדם, לרבות בחיי ילדים נשים וקשישים'".
השופטים יואל עדן ויעל ייטב הסכימו עם יפה-כ"ץ. את המדינה ייצגה עו"ד תהילה גלנטה, ואת אל-געאר - עו"ד אחמת ותד.
