מפרקי קבוצת הבנייה אורתם-סהר תובעים 200 מיליון שקל ממי שהיו בעליה ומנהליה, הדירקטורים שלה, בעלי תפקידים בכירים בה ורואי החשבון שלה. המפרקים - עו"ד שאול ברגזון ורו"ח
יזהר קנה - טוענים, כי לאורך שנים התקבלו בחברה החלטות בצורה פגומה, היא נוהלה ללא בקרה מתאימה, הפרה כללי ממשל תאגידי והדוחות שלה היו מטעים.
התביעה הוגשה (27.10.21) לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד עזבונו של
אורי דורי, שהיה בעלי שליש ממניות החברה;
אמיר נחום, שהיה בעלי שני שלישים מן המניות ושימש כיו"ר ומנכ"ל; הדירקטורים סיגל גפן, נורית פלג, ניצן צדוק, משה רומנו, עמית ברגר, חי נטוביץ ואילן לבנון; סמנכ"ל הכספים מוטי פופוביץ; חשבת החברה, נעמית חיילובסקי; אביעד רוזנצוויג, שהיה סמנכ"ל הכספים ולאחר מכן המשנה למנכ"ל; חברת הביטוח AIG, שביטחה את אנשי אורתם-סהר בביטוח נושאי משרה; ומשרד רואי החשבון דלויט (בריטמן-אלמגור-זוהר).
אורתם-סהר קרסה בשנת 2016 עם חובות של מיליארד שקל ונכסים של 500 מיליון שקל, בעוד היא מצויה בבניית 4,000 דירות. ברגרזון וקנה טוענים, כי ניהולן של החברות היה כושל ורשלני, הממשל התאגידי היה לקוי, היו בה אי-סדרים כספיים וניגודי עניינים; נושאי המשרה ורואי החשבון התעלמו מדגלים אדומים; דוחותיה של החברה היו אופטימיים ומטעים במשך שנים, וכך היא יכלה לקבל אשראי מן הבנקים ולגייס כספים מהציבור; הדירקטוריון הסתמך באופן עיוור על המידע והמצגים של הנהלת החבהר, בלא בדיקה עצמאית, שאלות וחקירות.
על-פי התביעה, ביוני 2014 החליטה החברה על שינוי אסטרטגי, במסגרתו היא התמקדה בייזום בנייה למגורים וצמצמה את פעילותה כקבלן ליזמים אחרים. שנה לאחר מכן חל גידול משמעותי בצריכת המזומנים שלה והיא נקלעה לתזרים שלילי מפעילות שוטפת. הנתבעים ידעו מראש שמדובר בתחום מסוכן, אך הדירקטוריון לא ביצע בחינה מעמיקה ואף אפשר לנחום לשמש בעצמו כגורם הניהול והביצוע למרות תפקידו כיו"ר הדירקטוריון. השינוי אושר למרות שלא הוגשו נתונים ותוכנית עסקית, וגם בדיעבד לא התקיים דיון שכזה.
לא היה פיקוח על ליבת הפעילות
עוד טוענים ברגרזון וקנה, כי לא היה פיקוח על ליבת הפעילות של החברה, והם מונים שורה של תוצאות למצב זה, ובהן הכרה אסורה ומעוותת בהכנסות והעדר בקרה על הפרויקטים. בנוגע לדוחות הכספיים נטען בתביעה בין היתר, כי ההכרה הכנסות הייתה מוקדמת מן הראוי ורישום ההפסדים היה מאוחר מן הראוי, סעיף ההכנסות הצפויות נופח, תזרים המזומנים והמיסים הנדחים לא נרשמו כראוי, והתחזיות היו אופטימיות וחסרות יסוד. כל אלו אפשרו לגייס מאות מיליוני שקלים ומנעו ממחזיקי האג"ח של החברה לדעת מהו מצבה האמיתי, נאמר בתביעה.
בהיבט של הממשל התאגידי נטען בתביעה, כי רוזנצוויג התפטר באומרו שנחום אינו ראוי לשמש כמנכ"ל - אך לא שיתף אף אורגן של החברה בדעתו זו; מנהל הסיכונים הפיננסיים לא ידע שמשימה זו הוטלה עליו; הביקורת הפנימית הייתה פגומה; וסמכויות רחבות רוכזו בידי דורי, נחום ורוזנצוויג. לגבי רואי החשבון נטען, כי הם עצמם הודו לאחר הקריסה שאינם מבינים כיצד לא זיהו את הדגלים האדומים. עוד נטען, כי החברה המשיכה לגייס הון מהציבור תוך הסתרה מצבה האמיתי, והמשיכה למסור מצגים מטעים עד הרגע האחרון.
התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד
שאול ברגרזון, שמעון שמיע, יאיר ליבוביץ וליאור בוק, וטרם הוגשו כתבי הגנה.
