|
|
אילניה (סג'רה), מרס 1937 [צילום: זולטן קלוגר/לע"מ]
|
|
|
|
|
היום לפני 120 שנה נוסדה המושבה אילניה. מקור השם הוא תרגום שמו של הכפר הערבי סֶגֶ'רָה (עץ בערבית), ששכן בסמוך למושבה עד מלחמת העצמאות.
ראשיתו בחווה להכשרת פועלים חקלאים שהקימה חברת יק"א ב-1899 ושכנה בח'אן ליד הכפר סג'רה. ב-1902 חכרו עשרה מפועלי חוות סג'רה אדמה מיק"א והתיישבו ליד החווה. מהבתים שהקימו התפתחה המושבה אילניה, שהיא היישוב היהודי החדש הראשון במזרח הגליל התחתון.
בימי העלייה השנייה משכה חוות סג'רה חלוצים רבים (בהם דוד בן-גוריון) והייתה למרכז של פועלי הגליל. ב-1907 קיבלה קבוצת פועלים ("קבוצת החורש") את אדמות החווה באריסות קולקטיבית ועיבדה אותן באחריותה. בין חברי הקבוצה היו כמה מאנשי אגודת בר-גיורא, שביקשה לכבוש את השמירה במושבות.
ב-1907 קיבלה האגודה את השמירה בחוות סג'רה, וכעבור שנה גם במושבה אילניה ובכפר תבור- אירוע המציין את ראשית השמירה היהודית המאורגנת במושבות.
בימי מלחמת העצמאות הייתה אילניה בקו החזית, ובחודשים יוני-יולי 1948 הותקפה פעמים אחדות בידי צבא ההצלה של קַאוּקְג'י (על המושבה וסביבתה הגנה חטיבת כרמלי). ההתקפה האחרונה והקשה ביותר נמשכה שמונה ימים רצופים, ונפסקה עם כיבוש נצרת במבצע דקל ונסיגת צבא ההצלה מחזית סג'רה ב-16 ביולי 1948. לאחר המלחמה עברו לרשות אנשי אילניה אדמות הכפר הערבי כַפְר סַבְּת (אוּם אל-עַלאק) שתושביו נטשו אותו באפריל 1948. ב-1957 הייתה אילניה למושב והצטרפה לאיחוד החקלאי.
המושבה אילניה וחוות סג'רה הן אתר לאומי מוכרז. הגרעין הישן של המושבה שומר על אופיו מראשית המאה ה-20 וברים מבתיו והחומה שהקיפה אותה שוקמו ושומרו. עם האתרים במושבה נמנים בית-הספר הישן של המושבה (נבנה ב-1922), מקווה הטהרה הראשון של המושבה (הותקן במערת קבורה קדומה), בית משפחת קוּרָקין ובית האיכר נפתלי פַבְּריקַנְט (היום מרכז הדרכה וספרייה). במושבה מצויים גם שרידים קדומים, ובהם שרידי בית-כנסת מהתקופה הביזנטית, מערת בית-בד ובה שרידי בית-בד, קברים קדומים ומערה מהתקופה הרומית ובה חקוקה מנורה. מצפון-מערב ליישוב נמצאת חוות השומר (חוות סג'רה המשוחזרת), שהיא היום מתקן צבאי של חיל החינוך.
