ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, הקדיש חלק ניכר מזמנו לעניינים תקשורתיים - לפחות כמו הזמן שהקדיש לסוגיות ביטחוניות. הוא גם הורה לניר חפץ ליצור קשר עם שאול אלוביץ ולהעביר רק דרכו מסרים לאתר וואלה. כך מעיד (יום ב', 22.11.21) חפץ, עד מדינה מרכזי בתיק 4000, בתחילת עדותו במשפט נתניהו. נתניהו נוכח באולם ועימו כמה חברי כנסת מן הליכוד, ומחוץ לבית המשפט מתקיימות הפגנות של תומכיו ומתנגדיו.

חפץ, שהיה הן דובר ממלכתי של נתניהו והן הדובר של משפחתו, הסביר, כי לדעתו על המדינה להעניק לראש הממשלה ייעוץ תקשורתי גם בנושאיו הפרטיים משום שהדבר מפריע לו לתפקד ולנהל את ענייני המדינה. "הייתי היחיד בחדר עם נתניהו כאשר פיטר את יאיר לפיד וציפי לבני בסוף 2014. בהתייעצויות פוליטיות היו יולי אדלשטיין, זאב אלקין ובני משפחת נתניהו", העיד.

"באפריל 2014 קיבלתי טלפון מפתיע לגמרי מד"ר צביקה הרמן-ברקוביץ, רופא משפחת נתניהו, שהציע לי לשמש כיועץ תקשורת למשפחת נתניהו בענייניה הפרטיים. הוא עשה את השיחה הזאת מבלפור ברמקול, ולצידו ישבו שרה ובנימין נתניהו, ואחרי יום-יומיים לקחתי על עצמי את התפקיד. הקרבה והאמון בינינו היו ברמה גבוהה מאוד, יותר מאשר בשנים 2010-2009 [כאשר היה ראש מערך ההסברה הלאומי]", הוסיף חפץ.

"זה דפוס מאז 2009"

התובע, עו"ד אמיר טבנקין, שאל את חפץ על מידת עיסוקו של נתניהו בתקשורת. חפץ השיב: "אי אפשר להפריז וקשה לאתר במילים ומי שלא רואה לא יאמין כמה נושא התקשורת חשוב לו. הוא הרבה יותר מאשר פריק קונטרול. בנושאים תקשורתיים הוא מבקש לדעת הכל, עד הפינה הכי נידחת. גם בישיבות ביטחוניות מכניסים לו פתקים פנימה; יש נוהל.

"מי שמנהל ומאשר ומנסח את כל האינטראקציות מצידו זה אך ורק בנימין נתניהו. השליטה שלו מוחלטת כמעט ללא יוצא מן הכלל. היקף הזמן הוא אדיר, הרבה יותר מכפי שנוטים לחשוב. העיסוק בסוגיות תקשורתיות הוא לפחות - לפחות, עם עשרה סימני קריאה - כמו בענייני ביטחון, שזה הנושא השני שהכי מעסיק אותו. זה דפוס מאז 2009. זה עיסוק בנתח אדיר מהזמן שלו. לדעתי האישית זה הנושא מספר אחת שהעסיק אותו".

ברענון אמר חפץ, כי נושא התקשורת העסיק את נתניהו יותר מכל נושא אחר, וכי מדי שבוע היו אירועים בהם דחה נתניהו בשעות רבות את ניהול ענייני המדינה כדי לעסוק בענייני תקשורת. בעדותו הוא הסביר: "בשנים 2010-2009 הייתי חשוף לכל הלו"ז של ראש הממשלה, השתתפתי בחלק ניכר מהישיבות שלו. לגבי השנים הבאות אני יכול לאמוד, שהעיסוק בנושאים תקשורתיים היה לפחות כמו בנושאים אחרים, ולפעמים על שטויות.

"אני לא אומר שהטיפול בסוגיות ביטחוניות הוזנח בשל נושאים ביטחוניים; ממש לא. הטיפול בנושאים ביטחוניים היה ברמה הגבוהה ביותר והאכפתית ביותר. מ-2014 אני לא חשוף לכל לוח הזמנים שלו, אבל אני יכול להעיד שהיקף העיסוק התקשורתי לא היה פחות מאשר בשנים 2010-2009".

חפץ הוסיף: "נתניהו לקח על עצמו [בנובמבר 2014] את תיק התקשורת בהתייעצות עם אשתו וגם יאיר [נתניהו] היה מעורב. זה לא היה פתוח למו"מ. לא הייתה שום אופציה אחרת. זו הייתה החלטה משפחתית שאך ורק הוא יהיה שר התקשורת, בנימוק שהתקשורת תכופף כל שר תקשורת אחר ושאיש לא יוכל לעמוד מולה חוץ מנתניהו עצמו. באותה עת חשבתי שזה נכון".

בביתו של אלוביץ, בלי פלאפונים

על קשריו עם שאול אלוביץ אמר חפץ, כי הכיר אותו בצורה שטחית בשנת 2013 בתיווכו של רוני מאנה. "במחצית השנייה של 2014 נתניהו הנחה אותי ליצור קשר עם אלוביץ ולהיפגש איתו, ושהוא יהיה איש הקשר היחיד והבלעדי שלי להעברת מסרים תקשורתיים שלו לאתר וואלה. היו הרבה מאוד פגישות מאז שפרצה מערכת הבחירות באזור נובמבר 2014 ועד למינויו של שלמה פילבר למנכ"ל משרד התקשורת; אחרי המינוי כמות הפגישות ירדה בצורה דרמטית. הן התקיימו במשרדי יורוקום כחמש פעמים, ובוודאי למעלה מעשר פגישות בביתו של אלוביץ.

"המדיניות של נתניהו לגבי כלל אמצעי התקשורת היא שצריך לפנות רק לבעלים. במידה רבה הסכמתי עם תפיסתו לפיה פני התקשורת כפני בעליהם. הדרישה החד-משמעית שלו הייתה לדבר עם הבעלים או עם דמות משמעותית ששקולה כמו הבעלים. באותה עת זה לא היה חריג, אלא רוחבי.

"בפגישה הראשונה אלוביץ אמר שדלתות האתר פתוחות בפנינו, שאפגש עם אילן ישועה ושכל דבר אני יכול לבקש מישועה והוא ידאג לי - כלומר לנתניהו. נפגשתי עם ישועה בבית קפה ברמת אביב, והוא אמר שיטפל בכל דבר שנפנה אליו. התעבורה הייתה בווטסאפים, במיילים ובשיחות טלפון. אם הייתה פגישה, אזי אלוביץ יזם אותה, כי הייתי עסוק ביותר בבחירות [של מרס 2015].

"בדרך כלל הפגישות הללו נערכו בביתו בארבע עיניים. הייתי משאיר את הטלפון הסלולרי בכניסה, או ליד השירותים או במגירה במטבח. שנינו היינו שמים את הטלפונים הניידים. זה נוהל שמקובל מאוד אצל מי שנמצא ליד ראש הממשלה, ואתה מאמץ אותו בכל שיחה שיכולה לשאת אופי דיסקרטי, רגיש.

אלוביץ טען שהוא נסחט

"הפגישות עסקו בדאגות ובמאוויים של אלוביץ משר התקשורת, מי יהיה השר ורצונו שהשר יחתום על עסקת yes. הוא טען ש[השר] גלעד ארדן ו[המנכ"ל] אבי ברגר סוחטים אותו בכך שהם מתנים את קידום עסקת yes ברפורמה בשוק הסיטונאי. בתמורה לעסקת yes, בזק ביצעה השקעות גדולות בתשתיות תקשורת ופתאום צץ התנאי החדש הזה שדה-פקטו הוא סחיטה. טיעון נוסף היה שאי אישור עסקת yes עלול לפגוע בעתיד ביכולות של בזק להשקיע בתשתיות תקשורת, אבל זה היה שולי. התלונות הללו חזרו שוב ושוב, בקינות ותלונות. הוא ביקש להעביר את המסר לנתניהו. אני לא רצתי אחרי כל שיחה לומר את זה לנתניהו; ממש לא. עניין אותי לנצח בבחירות. זה לא דבר שאני שם על שולחנו של נתניהו בצורה שזה הפך להיות דיון; אולי אמרתי משהו. העברתי לו בקצרה את מאווייו של אלוביץ".

סניגורו של אלוביץ, עו"ד ז'ק חן, טען: "מה שהתביעה עושה היא להזמין את העד לבחור בין שלל גרסאותיו, שבהרבה מקרים עומדת בניגוד לדברים אחרים, ולפעמים מעודדת אותו להגיד דברים שכלל לא אמר בחקירותיו ולמסור גרסה חדשה. בחקירה הנגדית אנחנו נראה את הדברים ההפוכים בחקירות שלו, ואז תקום התביעה ותאשים אותנו ב-cherry picking. הדבר הזה גובל בהטעיה של בית המשפט. תבוא החקירה הנגדית ותעמיד דברים על דיוקם".

בהמשך עדותו הבהיר חפץ, כי בעת קמפיין הבחירות - העביר לנתניהו את דבריו של אלוביץ בצורה תמציתית. הוא העביר לנתניהו את תלונותיו של אלוביץ על ארדן, כאשר הלה המשיך להיות שר התקשורת במקביל למינויו לשר הפנים. "אלוביץ ביקש לא להשאיר לארדן דריסת רגל במשרד התקשורת", העיד. לדבריו, נתניהו לא פסל את האפשרות [שהתממשה לבסוף] שארדן יוכל להשלים את הרפורמה בשוק הסיטונאי, "כי מה שחשוב במערכת בחירות הוא לא השוק הסיטונאי אלא אמצעי התקשורת ההמוניים". בקשתו של אלוביץ לא עלתה ב"שיחה שיש לה יותר מאשר משקל נוצה" עם נתניהו באותה עת.