"האמצעים היו דרקוניים. אני לא דמיינתי שאמצעים כאלה יכלו להינקט, והם בוודאי היו חסרי פרופורציה לחשדות כלפי". כך אומר (יום ג', 30.11.21) בתחילת חקירתו הנגדית במשפט נתניהו. סניגורו של בנימין נתניהו, עו"ד בועז בן-צור, הגיב: "אין לנו שום חילוקי דעות איתך בנושא הזה".

לטענת בן-צור, "אין תיעוד לחלקים מהותיים להתקשרות בהסכם עד המדינה. זו חובה קריטית, ואלה יציאות במתכוון [מהחדרים המתועדים]". התובע, עו"ד אמיר טבנקין: "זה לא האופן שאנחנו תופסים את החקירה". בן-צור: "אנחנו נפרע את השטר ונראה מה היה בחדרי החקירות ומה לא". עוד אמר בן-צור, כי החוקרים לא תיעדו את שיחותיהם עם רואה החשבון של חפץ על ענייניו הכספיים.

לדברי חפץ, הוא הבין תוך כדי החקירה שהיה נתון להאזנות ומעקבים לפחות בשבוע שלפני המעצר (18.2.18). עוד אמר כי "ביום הראשון או השני הוציאו אותי כאילו באקראי מחדר החקירות, הוליכו אותי בפרוזדור למעלית ואשתי עברה מולי". החוקרים שאלו את חפץ האם אשתו מכירה את מספר הטלפון של וואלה, ולדברי חפץ "אני חושב שרצו להעביר לי מסרים נוספים ואני מורתע מלענות על השאלה".

"היו מקבלים את השאלות בנייד"

החוקרים ביקשו את הסכמתו של חפץ שהחיפוש בחומרי מחשב ייעשה בלא עדים וביקשו ממנו את הקוד לפלאפון שלו, אך חפץ עמד על כך שלא ייעשה שום שימוש בחומרים פרטיים. "החוקרים רצו להיכנס לי לקרביים ולקחת הכל ללא הגבלה. היו עלי לחצים כבדים שאחתום. מהרגע הראשון הבנתי שזה איום שיפרקו לי את הפרטיות. לא היה צריך להיות גאון גדול כדי להבין את זה, זה לא נאמר ברמזים", הוסיף חפץ.

"הבנתי לחלוטין שרוצים לנבור לי בחומרים כדי להפעיל עלי מנועי לחץ בחקירה. מאחר שעירבתי את עורך הדין שלי [ירון קוסטליץ], עשיתי את מה שהוא אמר לי. מאחר שהוא אמר לי לחתום עם הסתייגות, חתמתי; אבל אם זה היה תלוי בי, לא הייתי חותם. הבנתי שכל השאלות ה'נסטיות' הללו אינן משהו שיצא בטעות לחוקרים. הם היו מקבלים את השאלות בנייד ומקריאים אותן".

עוד עלה מדבריו של חפץ, כי החוקרים ניסו לזרוע חוסר אמון בינו לבין קוסטליץ. כך למשל, אחרי דחיית ערעורו על הארכת מעצרו, הוא הוסע לבית המעצר ולצידו בלשים. "היה ברור שלמעשה אני בחקירה כל הזמן. המכונית במקרה נעצרה ברמזור. במרחק של 40 ס"מ ממני עמד עורך דיני והסתכל בנייד מה פורסם באתרים. הבלשים אמרו לי: תראה איך הם נראים מבסוטים אחרי שהפסידו, תחשוב על זה עוד פעם. לא אמרו לי בפירוש להחליף את עורכי הדין".

חפץ המשיך: "מאחר שלא היה לי שום אמון בחקירה, לא סמכתי על זה שהם לא מקליטים בחדר ההתייעצות ולא האמנתי להם. עורך הדין שלי סמך על החדר הזה, אבל אני שמח שלא סמכתי. לכן כל ההתייעצויות הן כאלו שהוא שואל אותי ואני לוחש לו על האוזן. אני לא יודע עד היום אם הם הקליטו או לא. חשבתי שזו חקירה נובעת ממוטיבציות אישיות ושלא באה לעולם כדרך הטבע. הייתי חלק מסביבה מסוימת והאמנתי בזה".

"על זה חטפתי צרחות"

באחד המקרים, כאשר נדונה צנעת הפרט של חפץ, אמר החוקר שהם לא יגבילו את עצמם בחקירה. חפץ אומר: "[החוקר] ניר שוורץ איים עלי בתכנים האלה הלוך ושוב, בלי רמזים. שלמעשה הם יפשיטו אותי. עמדתי על כך שיקחו כל מה שהם רוצים וקשור לחקירות, ושלא יקחו שום דבר שקשור לצנעת הפרט ושלא קשור לחקירות. מסרים חד-משמעית של איומים, שאם אני לא אחתום על הטופס הזה [הסכמה לחיפוש] - התנאים יהיו עוד יותר גרועים, והם היו גרועים ממילא. הם מפעילים לחץ כדי לקבל את הקודים, כדי למצוא בפלאפון שלי מנופי לחץ פרטיים לפני שאני אשתחרר.

"ידעתי שכל מה שבידי המשטרה יש סיכוי גבוה מאוד שהוא יגיע לתקשורת. תופעת ההדלפות היא ענקית, מכל הצדדים. לא היה לי שום אמון שחומר שבידי המשטרה לא יגיע לתקשורת". חפץ אישר את הנחתו של בן-צור, לפיה הוא האמין שהחוקרים יודעים באופן כללי במה מדובר ושבסופו של דבר הוא יגיע לתקשורת. "קיבלתי את הרושם שהם יודעים עלי דברים בצנעת הפרט. ידעתי שלא נגעתי בשקל ושאין שום עניין כספי, והבנתי מיד שזה נוגע לצנעת הפרט".

בן-צור: "למיטב ידיעתך הייתה סיבה לקרוא לאשתך לחקירה בתיק 4000?". חפץ: "מאחר שידעתי שלאשתי-דאז אין צל-צילו של מושג מהנושאים עליהם נחקרתי, זה שהיא נחקרה ממש לא הזיז לי. תפסתי את זה כתרגיל חקירה שנועד לעבוד על הצד הרגשי, לשבור אותי. יכלו לשאול אותה מה שרוצים, היא לא רלוונטית לחשדות נגדי. הבנתי שזה מהלך מתוזמן. את המשך ההסבר נתן חפץ בדלתיים סגורות".

ב-20.2.18 צעק החוקר על חפץ: "יש לך ילדים? יש לך אישה? הם חשובים לך? תבין איפה אתה נמצא! אתה חולם! שלא תטעה, זה לא נגמר בווטסאפים ובסמסים. אתה עוד תראה דברים, אתה עוד תשמע דברים. אנחנו רק בהתחלה, ניר. שים את המשפחה שלך בעדיפות הראשונה". חפץ אומר: "הצרחות הללו לא היו הדציבלים הכי גבוהים, והייתה גם התקרבות של סנטימטרים אלי. זה לא שעשיתי משהו לא תקין. פשוט לא מצא חן בעיניהם ועל זה חטפתי צרחות".

בן-צור: "הבנת שהפרטיות שלך תרד לבית השימוש של ההיסטוריה". חפץ: "הבנתי שיש איום ממשי שיפגעו בפרטיות שלי ובתא המשפחתי שלי אם לא אספק גרסה. הבנתי שמאוד רוצים שאני אהיה עד מדינה ושמציעים לי את זה בלי לומר את המילה".