ניר חפץ חשש לחייו בליל המעצר הראשון בבית המעצר שקמה, כאשר היה מוקף במי שלדעתו היו אסירים ביטחוניים אשר זיהו אותו כמקורב לבנימין נתניהו. כך אומר (1.12.21) חפץ בהמשך חקירתו הנגדית במשפט נתניהו.

חפץ תיאר קודם לכן את הלחצים הנפשיים עליו, כולל בצורה הנוגעת למקורבת אליו ואשר פרטיה אסורים בפרסום. לדבריו, ב-25.2.18 הבהירו לו החוקרים שיבקשו להאריך את מעצרו, אך לאחר מכן נכנס לחדר חוקר שלא הכיר, התקשר בנוכחותו לאשתו והודיע לה שמחר יהיה בבית. "זו הייתה מניפולציה של הרגשות של המשפחה שלי. זו הייתה הפעם היחידה שבכיתי. זה מהלך מנוול". פרקליטות של בנימין נתניהו, עו"ד בועז בן-צור, ציין, כי חלק זה של החקירה לא תועד.

לאחר מכן התיישב החוקר ליד חפץ ואמר לו: "אתה חייב, חייב, חייב בשבילם". חפץ: "הוא זיהה פה הזדמנות שהתרגיל עבד ומנסה לחלץ ממני גרסה כלשהי, לפרוט על המיתר המשפחתי. באיזשהו שלב של השבוע הזה, זה השבוע השני, הם כבר התייאשו מלהוציא ממני גרסה. ואז החוקר הראשי שלי טס עם המשפחה לסקי בשווייץ. זה שיא הציניות. הם אמרו לי את זה. זה הופך להיות בדיחה שמריצים על חשבוני בחדר החקירות".

"אלו הדברים היחידים שטלטלו אותי"

בן-צור: "הבן שלך התגייס שלושה שבועות מאוחר יותר למגלן, והחוקרים ניגנו על זה שלא תגיע לראות את הגיוס שלו. המוטיב הזה, שתישאר תקופה ארוכה במעצר ולא תוכל להגיע בחיי הילדים שלך, זה חזר שוב ושוב". חפץ: "הרבה פעמים, וגם על זה שהם לא ירצו לדבר אתי. כל הזמן. אלו הדברים היחידים שטלטלו אותי. אם התפרקתי, זה רק על הרקע הזה".

בן-צור עבר לחקור את חפץ על הימים הראשונים למעצרו. חפץ סיפר: "בבוקר בו נעצרנו - שלמה פילבר, איתן צפריר ואני - ישבנו שפופים, בלי שרוכים בנעליים. מולי הייתה דלת זכוכה, ראיתי את אילן ישועה שותה אספרסו עם החוקרים והוא מסתכל עלינו בשמחה לאיד. הוא נראה כאילו יצא מהמקלחת. שפשפתי את העיניים, לא האמנתי. חשבתי שהוא חלק מצוות החקירה, לא תפסתי אותו כנחקר".

"שמו אותי בכלוב כמו של קופים"

למחרת ביקש חפץ מחוקריו משהו לאכול, באומרו שלמעשה לא אכל מאז מעצרו בבוקרו של היום הקודם. הוא גם כתב מכתב תלונה למפקד להב 433 בשל תנאי מעצרו, ועל כך אמר בעדותו: "שמו אותי בשקמה בכלוב כמו של קופים, מלוכלך ומטונף בצורה בלתי רגילה. מסביב היו עוד מכלאות, שלחלקם הכניסו אסירים בכתום שכולם דיברו ערבית. אחר כך הגיעו עזתים, מישהו זיהה אותי וכולם התחילו לצעוק: נתניהו, נתניהו. כתוצאה מהאירוע הזה ועוד אירועים שקרו בתא שלי באותו לילה, חשתי שיש סכנה שלא אגמור את זה בחיים.

"בתא שהכניסו אותי אליו היו שני עצורים, בני העדה הגאורגית מאשדוד. אחד מהם סיפר לי, שהשני - מאוד מטורזן וחזק - יושב שם על שלושה נסיונות הצתה. הוא כל הזמן היה צורח שהוא רוצה סיגריות, וכל האגף מתעורר וכולם מקללים אותו שישתוק, ובסוף הסוהר נתן לי סיגריות. ראיתי שכל התא מלא שמיכות צמר, ואמרתי שיש כאן פירומן ולא הלכתי לישון. במהלך הלילה הראשון, השניים הללו התקוטטו בצורה מטורפת, החזק הטיח אותו בדלת, כל הבניין רעד".

עוד דיבר חפץ על מזונו בשבוע הראשון למעצרו: "כל מה שאכלתי היו כריכים משולשים קרים מהמכונה וקפה שחור, ובבית המעצר היו שמים לי חמש-שש פרוסות של לחם וקופסה קטנה מאוד של ריבה, גבינה ושוקולד. לא היה צלחת, לא היה מזלג. אכלתי את זה כמו חומוס, על הברכיים. שום פירור נוסף לא הגיע לפי. 20 שנה הייתי מנסה להוריד משקל ולא מצליח; ירדתי הרבה בשבועיים האלה. זו לא הייתה הרעבה, אבל זו הייתה תזונה בלתי מתקבלת על הדעת.

"הייתה התעסקות להבטיח שאהיה בלי הבגדים ובלי מה שהמשפחה הביאה לי. הייתי צריך להשאיר את זה בבית המעצר, ולמחרת הייתי בבית מעצר אחר. בשבועיים הללו הייתי בחמישה בתי מעצר, כדי לטרטר אותי".

"חדר גדול מפוצץ בזבל"

חפץ תיאר את תנאי מעצרו כ"אקספרס של חצות". הוא הסביר: "הייתי שני לילות ראשונים בשקמה, ובלילה השני התעוררתי כאשר כל החלק העליון של גופי מכוסה במאות עקיצות של פשפשים. התנאים היו מאוד קשים. למעט לילה אחד בקישון, שהתנאים היו ממש טובים, כל יתר הלילות התנאים היו גרועים ביותר. במעבר איילון זה קטסטרופה, אי-אפשר להסביר את הגיהנום הזה. התקבלה החלטה שלא אהיה עם עוד עצורים. במעבר איילון הכניסו אותי לחדר גדול מפוצץ בזבל. ביקשתי מגב כדי שאוכל לישון בחדר הזה. הזבל היה כמויות אוכל שהשאירו אנשים קודמים".

בן-צור: "אתה יודע שכל זה לא מקרי". חפץ: "היום ברור לי שזה היה מתואם לגמרי בין המשטרה לשב"ס. אחרי הלילה עם הפשפשים, דרשתי יומיים-שלושה לראות רופא. ואז אומרים לי החוקרים שאין רופא בלהב אלא רק בשב"ס, אבל לבית המעצר אני מגיע מאוחר מאוד וכבר אין רופא. אבל התעקשתי, הגיע רופא והוא צילם אותי; הפצעים היו הרבה יותר מוחלשים, והוא אמר לחוקרים שזה לא בסדר שלא נתנו לי לראות רופא. היה שם גם חובש, ששיתף פעולה עם החוקרים ואמר לי שזה לא סיפור ושיתנו לי משחה בערב בשב"ס.

"היו שני אירועים שהבנתי שיש תיאום בין המשטרה לשב"ס. הראשון היה זה שתיארתי עם הרופא. השני היה שבכל בוקר החוקרים שאלו אותי איך היה במעצר. אחרי הלילה בקישון אמרתי לניר שוורץ שהיו תנאים טובים, ומיד תפסתי את הראש: איזו טעות עשיתי. אחרי שאמרתי שטוב לי, יותר לא ראיתי את קישון".