עיקר הממצאים

1) מדדי הרצליה לחוסן לאומי לשנת 2009 מצביעים על מאזן חיובי לישראל, זאת על-אף המשבר הפיננסי והמיתון בכלכלת העולם. בשנים האחרונות מדדי הרצליה דיווחו על עליית החוסן במימד הכלכלי. המשך השיפור במימד הכלכלי של ישראל בשנת 2009, שנת המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז שפל שנות ה-30 במאה הקודמת, נותן ביטוי ממשי לחוסן הכלכלי של מדינת ישראל ותוקף למדידת החוסן על-ידי המדדים שפיתחנו. גם במימדים החברתי והמשטרי/פוליטי נרשם שיפור, אם כי לא ניתן עדיין לקבוע שנוצרה מגמת שיפור מובהקת במימדים אלה, זאת לאחר שנים רבות של ירידות וקיפאון. מדדי הרצליה לשנת 2009 מוצגים בראשית שנת 2010; כשניתן לקבוע שנבלמה ההתדרדרות הכלכלית בעולם ובחלקים רחבים, במיוחד ניכרת במדינות המתפתחות יציאה מהמשבר. בשלב זה, אנחנו יכולים לקבוע שבמימד הכלכלי, מדינת ישראל במגמת יציאה גוברת והולכת מהמשבר וקיימות הערכות מבוססות לחידוש תהליך הצמיחה, אם כי לא בעצמה שהתאפיינה בשנים טרם המשבר, 2003-2008. כאמור, המימד הכלכלי של החוסן הלאומי בשנים 2009 מצביע על שיפור קטן, שבא לידי ביטוי בגידול התוצר, למרות הירידה שחלה בתוצר העולמי, ובעלייה מתונה של שיעור הבלתי מועסקים יחסית להתרחבות ניכרת בשיעור זה בכלכלות המערב. במימד החברתי של החוסן הלאומי, בשנת 2008 ניכר שיפור מסוים,בהמשך לשיפור שנמדד בשנת 2007. התפתחות זו מסמנת מחד את הפסקת ההרעה שהתרחשה בשנים האחרונות במימד זה, ומאידך, את העובדה שהשיפור הכלכלי לא חלחל לתחום החברתי ושמגמת שיפור בתחום זה מחייבת נקיטת מדיניות ישירה להתמודדות עם הבעיות החברתיות של ישראל. גם במימד המשטרי/פוליטי נרשמה בשנת 2008, עלייה בחוסן הלאומי, אם כי בשיעור מתון. התפתחות זו מהווה מגמת יציאה מהשפל אליו התדרדר מימד זה עד שנת 2003. לא ניתן לקבוע שהחוסן המשטרי/פוליטי יצא מהשפל בו אנו נמצאים בשנים האחרונות, ובפרספקטיבה היסטורית רמתו עדיין נמוכה מזו שנמדדה בשנת 1996. תמונה זו עולה מתוך מדדי הרצליה לחוסן לאומי לשנת 2009 שתמציתם מוצגת בלוח 1 להלן. המדדים מאפשרים השוואות כמותיות, שנתיות, בין 31 מדינות (ישראל, 26 מדינות OECD ו-4 מדינות האזור - אירן, ירדן, מצרים וסוריה), והשוואה בכל מדינה על פני זמן. המדדים מאפשרים לכמת את המיקום היחסי השנתי של כל מדינה, בכל מימד.

2) הנתונים הכלכליים המעודכנים לשנים 2008 ו-2009, מצביעים על המשך שיפור במימד הכלכלי, זאת בניגוד לצפייה שהמשבר הכלכלי העולמי יביא להפסקת מגמה זו שהתוותה החל משנת 2003. עד שנת 2008 כלכלת ישראל נמצאה בתנופת צמיחה אשר באה לידי ביטוי ב-: עליית התוצר והתוצר לנפש, ירידת שיעור הבלתי מועסקים - תוך המשך עלייה של שיעורי ההשתתפות, עליית מחירים שהייתה אומנם גבוהה במקצת מהיעד העליון שקבעה הממשלה אך לא לוותה בהתפרצות אינפלציונית, עודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים וירידה במשקל החוב הציבורי יחסית לתוצר. ב-2009 התוצר גדל, אם כי במונחים לנפש הוא ירד, שיעור הבלתי מועסקים עלה במתינות תוך המשך עליית שיעורי ההשתתפות, המחירים המשיכו לעלות מעבר ליעד הממשלתי (עקב עליית המע"מ, מחירי המים הדלק והקומודיטי) אך ללא התפרצות אינפלציונית, נמשך העודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, ומשקל החוב הציבורי ביחס לתוצר עלה במתינות, במיוחד בהשוואה לעליות החריגות ברוב מדינות המערב. השיפור במימד הכלכלי של ישראל בשנת 2008 ו-2009, עומד כנגד הירידה שחלה ברוב מדינות ה-OECD. המשבר הכלכלי העולמי הביא לצמצום הפער הכלכלי בהשוואה למדינות המתקדמות ולהגדלתו בהשוואה למדינות האזור, כל זאת בהמשך למגמה המסתמנת מאז שנת 2003. למרות השיפור במצבה הכלכלי של ישראל וסגירת הפער בינה ובין מדינות אחרות, לא חל בשנת 2009 שיפור במיקומה היחסי, והיא דורגה במקום ה-21 בין 31 המדינות הנבדקות.

3) במימד המשטרי/פוליטי נרשמה עליה קלה ב-2008, לאחר השיפור בשנים 2003-2007. התפתחות זו מהווה תיקון למגמת ההרעה שנרשמה משנת 2000. העלייה המצטברת של המדד המשטרי/פוליטי בשנים האחרונות, קיזזה את רוב הירידה של מדד זה בשנים 2000-2002. עם זאת, כאמור, נותרה רמתו נמוכה מזו בשנים 1996 ו-2000 ובהשוואה בינלאומית. בחינת הרכיבים המקוריים המרכיבים את המדד המשטרי/פוליטי מגלה שחל שיפור, אומנם קל, מבחינת ההישגים בתחומי שלטון החוק, איכות הרגולציה, יעילות הממשל והפיקוח על שחיתות; לעומת זאת, חלה הרעה ברכיבי היציבות הפוליטית וביכולת האזרח להשפיע ולבקר את הממשל. מעמדה הנמוך מאד של ישראל בתחומי ההשתייכות לבריתות בינלאומיות ומוסדות בינלאומיים מבטא את בידודה הבינלאומי, זאת על-אף שההחמרה שחלה במעמדה הבינלאומי עקב השפעות דוח גולדסטון לאחר מבצע "עופרת יצוקה", טרם באה לידי ביטוי ותרשם בשנת 2009. בהיבט השוואתי, כפי שהדגשנו בשנים קודמות, בעייתה העיקרית של ישראל אינה נעוצה בהבדלים בין שיעורי השינוי של המדד הפוליטי שלה ואלה של מדינות אחרות, אלא ברמתו של המדד, יחסית למדדי אותן מדינות. ב-2008 הייתה רמתו של המדד הישראלי נמוכה במעל ל-20 אחוזים מהרמה הממוצעת של מדדי שלש קבוצות המדינות המערביות הנבחנות. מצד שני, היה המדד הישראלי גבוה במעל -30 אחוזים מאלה של ירדן ומצרים, ובכ-140 אחוזים מהמדדים של אירן וסוריה. בהשוואה בינלאומית נשארה ישראל במקום ה-26, כלומר, מדורגת מעל מדינות האזור, אך מתחת לכל מדינות ה-OECD (למעט טורקיה).

4) נתוני 2008 מצביעים על שיפור במימד החברתי אם כי במידה לא מספקת. השיפור היחסי של המימד החברתי הביא לכך שמיקומה היחסי של ישראל במימד זה עלה במקום אחד . שלושת רכיבי המימד החברתי בישראל אשר הביאו לשיפורו הם: המשך העלייה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה של נשים וגברים (תפנית שנוצרה בעקבות המדיניות הכלכלית-חברתית המופעלת מ-2003) וירידה בשיעור האבטלה הכרוני כביטוי לשיפור המצב בשוק העבודה עד שנת 2008. בתחולת העוני ובאי השוויון נרשמה יציבות ברמה גבוהה במונחים היסטוריים ובהשוואה בינלאומית. בפרספקטיבה של השנים האחרונות, אנו מזהים בשנת 2006 בלימת המגמה הרצופה של הרעה במימד החברתי של החוסן הלאומי, ושיפור בשנים 2007 ו-2008, בפיגור של מספר שנים לאחר השיפור במימד הכלכלי וכאמור לא במידה מספקת. בפרספקטיבה בינלאומית לא הצליחה ישראל לבלום את מגמת ההתרחקות מהרמות המקובלות והמשתפרות במדינות המפותחות, אך הצליחה לחדש את הגדלת הפער עם מדינות האזור. במימד החברתי ישראל שיפרה בשנת 2008 את מיקומה היחסי במקום אחד והגיעה למקום 22.

5) מדדי הרצליה לחוסן לאומי לשנת 2008-2009 מצביעים אפוא על שיפור, אולם לא אחיד: למרות המשבר הכלכלי העולמי, נמשכה מגמת השיפור במימד הכלכלי, גם אם תוך האטה מסוימת, אך לא חלה בו ירידה כמו במרבית מדינות העולם. במקביל, נבלמה ההרעה במימדים המשטרי/פוליטי והחברתי ואף נרשם שיפור קל בשני מימדים אלה. שיפור החוסן הכלכלי בשנים האחרונות בא לידי ביטוי מובהק בהתמודדות המשק הישראלי עם המשבר הכלכלי העולמי. מרבית הפרמטרים הכלכליים מצביעים אומנם על פגיעה, אך גם על תפקוד משופר בהשוואה לכלכלות ה-OECD ומדינות האזור. ביצועים אלה מעידים על כך שהאסטרטגיה המאקרו-כלכלית של ממשלת ישראל הצליחה והניבה פירות בתחום צמיחת המשק, דבר שאפשר צליחת המשבר בפגיעה קטנה יחסית. האינדיקאטורים השונים של המשק, למחצית השנייה של שנת 2009, מראים על תפנית חיובית לכיוון של צמיחה, אם כי בשיעור נמוך מפוטנציאל המשק, זאת עקב המשכו של המשבר במדינות שהן יעדי הסחר של ישראל. היציאה מהמשבר מחייבת את הממשלה לחזור למדיניות השומרת על גירעון פיסקאלי נמוך המחזיר את מגמת הירידה בחוב הלאומי יחסית לתוצר המשק. המימד החברתי של החוסן הלאומי מצביע על כך שהאסטרטגיה של ממשלת ישראל הביאה לשיפור קל אך לא במידה הנדרשת. זו התבססה על צמצום חד בתשלומי העברה כחלק ממדיניותה לצמצום ההוצאה הציבורית, וכן על שינוי התמריצים למשקי הבית על-מנת להגדיל את שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ואת שיעור התעסוקה. אומנם, המדד החברתי מראה על עלייה מתונה ואף על שיפור של מקום אחד במסדר מדינות המדגם, אך לא מובטח שתהליך הצמיחה כשלעצמו יביא לשיפור המימד החברתי, אם אינו מלווה במדיניות משלימה. כאמור, האינדיקאטורים של המימד החברתי מתקבלים בפיגור של שנה ויש לצפות הרעה מסוימת כשיתקבלו נתוני 2009, אך לא בהכרח הרעה יחסית למדינות המדגם הסובלות, כאמור, ממשבר כלכלי עמוק יותר. נדגיש שוב שיש הכרח לעצב מדיניות ממשלתית שתתמודד ישירות עם הבעיות החברתיות, שכן ניראה כי אין די בכוחות השוק. המדיניות החברתית חייבת להשלים את המדיניות הכלכלית; כדי לשמר את ההישגים בתחום הכלכלי ולשפר את החוסן הכלכלי, במיוחד בעידן של משבר עולמי, יש להתמודד עם הבעיות החברתיות על-ידי שינוי סדרי העדיפויות בהוצאה הלאומית, תוך שמירה על יסודות המשמעת הפיסקאלית שאפיינה את המדיניות הכלכלית בשנים האחרונות וגם, באופן יחסי, בתקופת המשבר. למרות השיפור היחסי במימד המשטרי/פוליטי שמחק את השחיקה שנרשמה במימד זה משנת 2000, רמת המדד במימד זה נותרה נמוכה מאד. רמה זו משקפת נורמות התנהגותיות ירודות של נבחרי הציבור ותפקוד לא מספק של המוסדות השלטוניים והפוליטיים בישראל, בצד השלכות הטרור ובידודה הבינלאומי של ישראל. התרחקותנו מהמדינות המתקדמות, משקפת בעיה מערכתית ולא נקודתית, שכן היא באה לידי ביטוי בתחומים רבים, כגון: יציבות פוליטית, פיקוח על שחיתות, שמירת חוק, יעילות שלטונית, טיב הרגולציה, ייצוגיות ואחריות. אומנם בשנתיים האחרונות ניכר שיפור במימד זה, אך אין בכך כדי למחוק את הפער הקיים בינינו למדינות אליהן נצטרף בעתיד במסגרת ארגון ה-OECD. שיפור המצב יחייב אימוץ רפורמה רחבת היקף ומערכתית לשינוי מהותי של המגמות.