שופטת בית המשפט העליון,
ענת ברון, דחתה על הסף (יום א', 26.12.21) עתירה נגד הסדר הטיעון עם ח"כ
חיים כץ. העובדה שההסדר מקל משמעותית עם כץ בהשוואה לכתב האישום המקורי, אינה עילה להתערבות חריגה של בג"ץ בשיקול דעתה של התביעה - אומרת ברון.
על-פי ההסדר, כץ יודה בעבירה קלה של קשירת קשר להשיג מטרה כשרה באמצעים אסורים, בפרשת קשריו עם איש ההשקעות מוטי בן-ארי. הצדדים יבקשו מבית משפט השלום בראשון לציון להטיל על כץ מאסר על תנאי של שישה חודשים וקנס בסך 75,300 שקל; לא ייקבע שבמעשיו נפל קלון ולכן הוא יוכל להתמודד שוב לכנסת ואף להתמנות לשר.
כץ מיודד עם בן-ארי, אשר גם ניהל השקעות עבורו בהיקפים ניכרים. בשנת 2010 הציע לו בן-ארי לקדם תיקון לחוק ניירות ערך, אשר יתמודד לדבריו עם בעיית ה"תספורת" - חברות גדולות הפורעות רק חלק קטן מחובותיהן למשקיעים. על-פי הצעתו של בן-ארי, חברות לא יוכלו לפרוע את חובותיהן כלפי בעלי השליטה בהן בטרם יפרעו במלואם את חובותיהן למחזיקי האג"ח שהנפיקו.
הרעיון נראה לכץ והוא הגיש אותו לכנסת, כהצעת חוק פרטית, באוקטובר 2010. כץ יודה, כי הוא ידע שההצעה תיטיב גם עם האינטרסים הכלכליים של בן-ארי. לאחר שהיא אושרה במליאה בקריאה ראשונה, הועברה ההצעה לוועדת העבודה והרווחה בראשה עמד כץ, דבר שהעניק לו שליטה בהמשך הליכי החקיקה. כץ פעל לקדם את התיקון מהר ככל האפשר, קיים דיונים עליה בנובמבר-דצמבר 2010 ואף הזמין אליהם את בן-ארי אשר הוצג כמומחה לענייני שוק ההון. כץ לא גילה בשום שלב את מהות הקשר בינו לבין בן-ארי ואת התועלת שיפיק האחרון מן התיקון. הכנסת אישרה את התיקון בינואר 2011.
בכתב האישום המקורי נגד כץ, שהוגש לפני שנתיים, יוחסה לו עבירה חמורה בהרבה של מרמה והפרת אמונים. אולם, הכנסת סירבה להסיר את חסינותו לאחר שקיבלה את טענתו, לפיה הוא פעל במסגרת תפקידו הפרלמנטרי, ולכן עומדת לו החסינות המהותית שאותה לא ניתן להסיר. כאמור, העתירה הוגשה - בידי משמר הדמוקרטיה הישראלית - בשל הפער המשמעותי בין שני כתבי האישום.
ברון מזכירה, כי "הלכה ידועה ומושרשת היא כי החלטות בעניין עריכת הסדרי טיעון מסורות לשיקול דעתן המקצועי של רשויות התביעה, וכי התערבות שיפוטית בהחלטות מסוג זה תתאפשר במקרים נדירים - כאשר ההחלטה לוקה בפגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי". נכון שכתב האישום המתוקן מקל עם כץ בתיאור המעשים ובעבירה המיוחסת לו, "ואולם בכך כשלעצמו אין פסול, ובוודאי שהדבר אינו מצדיק התערבות מצידו של בית המשפט הגבוה לצדק".
לדברי ברון, המדינה תיארה בתגובתה לעתירה "קשת רחבה של שיקולים מקצועיים וענייניים, שנתבררו במסגרת שיג ושיח עם ההגנה ושהובילו להתקשרות בהסדר הטיעון. לאחר שכבר הוגש כתב האישום התברר למשיבים כי חל כרסום בתשתית הראייתית נגד כץ, וכן התעוררו ספקות באשר לאפשרות להביא להרשעה בעבירה של מרמה והפרת אמונים. זאת בשים לב בין היתר לסוגיית ההתיישנות, ולכך שמדובר בביצוע תפקיד פרלמנטרי וחקיקתי. ניכר אפוא כי ההחלטה להגיע להסדר הטיעון היא תוצר של הליך עבודה סדור ומנומק, המבוסס על שיקולים רלוונטיים, וככזו היא נטועה היטב במרחב שיקול הדעת הנתון בידי המשיבים".
השופטים
נעם סולברג ו
דוד מינץ הסכימו עם ברון. את משמר הדמוקרטיה ייצגו עוה"ד
יובל יועז ואוהד שפק, את המדינה ייצגו עוה"ד שוש שמואלי ו
רנאד עיד, ואת כץ - עוה"ד
נוית נגב, יאנה פוגל-סלוצניק ותובל בוך.
