|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
בעלי דירות יעמדו לדין פלילי בשל אי-תיקון ליקויים
|
טענת ה'הגנה מן הצדק' שהעלו בשל קשייהם הכלכליים נדחתה ● נפסק: לעירייה סמכות לחייבם לבצע תיקונים, והיא אינה חייבת לתקן בעצמה ועל חשבונה
|
|
הבניין מסוכן? הדיירים ישלמו!
|
|
|
|
|
מבנים מסוכנים או פסקי דין מסוכנים?
|
|
ענבל בר-און
|
|
בית המשפט קבע כי עניים שאין להם לחם יאכלו עוגות * או במילים אחרות - אם אין להם כסף אז שייקחו הלוואות * וכך, כאשר יפלו לרשת הליכי ההוצל"פ יזכו לראות שנית את אולם בית המשפט * עניים על דוכן הנאשמים
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
"לא מצאתי פגם בהחלטת העירייה לנקוט בהליכים פליליים נגד הנאשמים לאחר שלא קיימו לפי הנטען את הודעת הדרישה. נחה דעתי בהסתמך על החומר שהוצג לפניי, כי העירייה נקטה בהליכים מכוח סמכותה על-פי דין, כדי להבטיח את האינטרס הציבורי בכללותו עליו הופקדה על-פי דין. לא נוכחתי כי ההחלטה להמשיך בהליכים אלה למרות מצבם הכלכלי של הנאשמים, ולא לבצע את התיקונים על-ידי העירייה, היא החלטה שרירותית, פגומה או בלתי מידתית, ואף לא החלטה העומדת בניגוד לתכלית החוק או לצדק וההגינות המהותיים". כך קבעה (יום שני, 1.02.10) שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, בהכרעה בבקשת בא-כוח הנאשמים לחסות תחת טענת ה"הגנה מן הצדק".
תורת ה'הגנה מן הצדק' קובעת כי בית המשפט מוסמך לבטל את ההליך אם השתכנע כי יש בניהולו ובהגשת כתב האישום משום פגיעה ממשית בעקרונות של צדק והגינות. במקרה דנן, טענו הנאשמים, אין זה הוגן כי העירייה תאשים אותם במסגרת הליך פלילי, וזאת מכוח סמכותה מכוח חוק עזר עירוני, בגין אי תיקון ליקויים בבניין שברשותם, וזאת כאשר אין באפשרותם אמצעים כלכליים לתקן את הליקויים.
השופטת מרגולין-יחידי קבעה כי הנאשמים לא הוכיחו את היעדר האמצעים לו טענו, וכי לא פירטו את מצבם הכלכלי. כן טענה השופטת מרגולין-יחידי כי הגם שנטען באשר לחלק מן הנאשמים כי יש ביכולתם לשאת בעלות, לא פורטו שמות הנאשמים היכולים לעשות כן.
עוד קבעה השופטת כי אין נפקא מינה כי העירייה מוסמכת לבצע את תיקוני הליקויים בעצמה, שכן זוהי סמכות משנית לסמכות הפיקוח, וכי ראשית עליה לפקח ורק אם הפיקוח אינו עולה בידה, כי אז היא מוסמכת לבצע את התיקונים ולחייב בעלותם את בעלי הבניין.
בכל מקרה, נפסק, אין בחוק הוראה אשר מחייבת את העירייה לממן את תיקון הליקויים אלא אך ורק הוראה אשר מסמיכה את העירייה לחייב את בעלי הבניין לתקן את הליקויים. על כן טענת הנאשמים ולפיה בחירת העירייה במסלול הגשת כתב אישום נגדם, תחת שתבחר במסלול תיקון הליקויים על חשבונה, אינו יכול לעמוד.
השופטת, בפסק דינה, דירבנה את הנאשמים ליטול הלוואות בכדי לממן את עלויות התיקונים, וזאת במטרה לבטל את כתב האישום ולהגיע להסדר עם העירייה. היא שיבחה את אותם נאשמים שכבר החלו לעשות כן. אך היות והליך זה טרם נשלם, לא בוטל ההליך הפלילי והנאשמים - אשר טענת ה'הגנה מן הצדק' שלהם כשלה, זומנו לישיבת ההקראה הראשונה של כתב האישום שלהם.
|
|
נגד אחד עשר נאשמים הוגש כתב אישום בעבירות של אי מילוי דרישה לתקן מבנה מסוכן, עבירות על סעיפים 3 לחוק עזר לתל-אביב – יפו (מבנים מסוכנים), תשס"ב – 2001, ביחד עם סעיף 254 לפקודת העיריות, ועבירה על סעיף 490(7) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.
|
|
- טענת ב"כ הנאשמים: יש לבטל את ההליך בטענת הגנה מן הצדק - הנאשמים הם אנשים קשיי יום, חסרי אמצעים לממן את תיקון הליקויים שפורטו בהודעת הדרישה על פי חוק העזר. ניהול הליך פלילי נגד הנאשמים, בעת שהרשות מודעת לקשייהם הכלכליים, מהווה שימוש ציני בהליך הפלילי והתעמרות בנאשמים, ועולה כדי התנהגות שערורייתית, שכן הרשות בכוונת מכוון אינה נוקטת במסלול הנוסף הקבוע בחוק העזר של תיקון הליקויים בעצמה, הסרת הסיכון והגשמת האינטרס הציבורי.
- טענת ב"כ המאשימה: אסור שהעיריה תסתכן בתביעות משפטיות - בהתאם לפרשנות המקובלת של תורת ההגנה מן הצדק, אין בנקיטת הליכים שתכליתם הסרת סכנה לציבור, בהתאם לסמכות בחוק נגד מי שהם בעלי זכויות במבנה, כדי לבסס התנהגות הפוגעת בצדק ובשוויון. באת כוח המאשימים ציינה כי היו מגעים בין הרשות לנאשמים או מי מטעמם, ונתנו ארכות בנסיון לסייע לנאשמים להסדיר את הליקויים מחוץ לכתלי בית המשפט, והתנהלות זו מבטאת את מידתיותה של הרשות. אשר לטענה כי על הרשות מכוח ההסמכה בדין לבצע את תיקון הליקויים בעצמה, טענה באת כוח המאשימה כי מדובר בנכס פרטי, ולא יעלה על הדעת לחייב את העיריה להשביח נכסים פרטיים על חשבונה תוך חשיפתה לסיכונים של תביעות משפטיות.
|
|
- הגנה מן הצדק, מהי? - תורת ה'הגנה מן הצדק' מקורה בהלכה הפסוקה, אך ברבות הימים היא נתווספה לספר החוקים, ונקבעה כטענה מקדמית. כך, נקבע בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 כי בית המשפט מוסמך לבטל את ההליך אם השתכנע כי יש בניהולו ובהגשת כתב האישום משום פגיעה ממשית בעקרונות של צדק והגינות. הוראת החוק שנזכרה אימצה באופן כללי את ההלכות שהתגבשו בפסיקה קודם לחקיקת החוק, ובראשן את המבחן התלת שלבי שנקבע בהלכת בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ). טענת ההגנה מן הצדק טעונה במקרים רבים הנחת תשתית עובדתית לשם ביסוסה. הנטל להנחת התשתית הראייתית מוטל על כתפי הטוען להחלת ההגנה.
- האם זכאים הנאשמים במקרה דנן ליהנות מטענת 'הגנה מן הצדק' - הם אינם זכאים ליהנות מטענה זו. טענת הנאשמים לחוסר יכולת כלכלית היא טענה כללית, שלא הוכחה באופן קונקרטי ביחס לכל אחד ואחד מן הנאשמים, והראיות שהובאו אינן פרסונליות. בא-כוח הנאשמים אף ציין בטיעוניו כי קיימות משפחות בודדות שהכנסתן מאפשרת להן לשאת בעלויות, אלא שלא פירט את זהותן של אותן משפחות ושל אותם נאשמים שהטענה לחוסר יכולת אינה חלה עליהם.
- מה קובע חוק העזר העירוני? - הוראות חוק העזר שואבות כוחן מהחוק המסמיך – פקודת העיריות. הפרק השנים עשר מגדיר את חובותיה וסמכויותיה של העירייה. בסעיף 233 באותו פרק נקבע כי: "עירייה תעשה בתוך תחומה בעניינים המפורשים בסימן ב'...". סעיף 236 המצוי בסימן ב' בפרק 12 בפקודת העיריות, מורה כדלקמן:
"(א) בעניין בנינים תעשה העירייה פעולות אלה:
(1) תפקח על הקמתם, הריסתם, שינוים ותיקונם של בנינים;" המחוקק הראשי, אם כן, מנה בין חובותיה וסמכויותיה של עירייה לפקח על תיקון בניינים, והסמיכה להסדיר נושא זה. פקודת העיריות הסמיכה את מועצת העיר להתקין חוקי עזר, בסעיף 250 הקובע: "מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעירייה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על-פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה". מכוח הסעיפים האמורים הותקן חוק העזר. חוק העזר נועד להסדיר את מימוש חובותיה וסמכויותיה של העירייה בכל הנוגע לתיקון מבנים לשם שמירה על שלום הציבור ומניעת סכנה. בגדר חוק העזר הוטלה חובה על בעל בניין כהגדרתו בחוק העזר למלא אחר הודעת דרישה לתיקון ליקויים, חובה שהפרתה מבססת עבירה פלילית – סעיף 3(א) לחוק העזר. בנוסף, נקבע כי העירייה מוסמכת במקרה של אי מילוי הודעת הדרישה לבצע את העבודות בעצמה ולגבות מבעל הבניין את ההוצאות – סעיף 3(ג) לחוק העזר. - מהי תכליתו של חוק העזר העירוני? - הנאשמים טוענים, כאמור, כי במקרה של חוסר יכולת כלכלית של בעלי הבניין, שורת הצדק וההגינות מחייבת שהעירייה תבצע את העבודה בעצמה, והתנהגות אחרת מצד העירייה מבססת פגיעה מהותית בעקרונות הצדק וההגינות. ברם, אליבא דשוטפת לימור מרגולין-יחידי פקודת העיריות מטילה על העירייה בראש ובראשונה חובת פיקוח ולא חובת ביצוע. "לצורך זה ממש הוסמכה העירייה להתקין את חוקי העזר. אכן, בחקיקה נזכרת גם סמכותה של העירייה לבצע את עבודות התיקון בעצמה, אלא שהסמכה זו נועדה לאפשר לעירייה לבצע בנסיבות המתאימות את העבודות, שהרי בהעדר הסמכה מפורשת לא הייתה לעירייה סמכות לבצע פעולות בנכסים שהם קניין פרטי, ואין בה כדי ללמד על חובת ביצוע המוטלת על העירייה.
- סמכות הביצוע של העירייה אינה מאיינת את 'זכותה' לנקוט בהליך פלילי - אין גם בעובדה שהוענקה לעירייה סמכות הביצוע, כדי להביא למסקנה כי קיומה של הסמכות מונע ממנה לנקוט בפעולות שהוסמכה להם על-פי דין כדי להבטיח את תיקון הליקויים – כגון נקיטת הליכים פליליים". עיון בנוסחן של ההוראות בחוק העזר מלמד כי סמכות העירייה לבצע את התיקון בעצמה היא סמכות משנית, רק לאחר שהדרישה אינה מקוימת כדין, ולאחר שמתגבשת הלכה למעשה העבירה הפלילית הנטענת. זאת ועוד, העירייה אינה נדרשת לשאת בעלות התיקונים, כך שהטענה שנשמעה לפיה במסלול החלופי יוסר העול הכספי מבעלי הבניין, אינה מתיישבת עם הוראות הדין. "כעולה מן המקובץ, בהתאם להוראות החוק, סמכות העירייה אינה ממעטת מחובת בעל הבניין לבצע את תיקון הליקויים ולשאת בעלותם, ואין בקיומה של הסמכות כדי לבסס מסקנה כי מתייתר הצורך בהליך הפלילי נגד מי שלא מילא את הודעת הדרישה". מסקנה זו מתיישבת עם תכלית החקיקה, שהיא שמירה על שלום הציבור ובטחונו בתחומי השטח העירוני. כדי להבטיח תכלית זו ניתנה לגוף השלטוני הסמכות לחייב בעל בניין לפעול בנכסו הפרטי, והרשות הוסמכה לפקח על תיקון הליקויים מבחינה מקצועית, ולאכוף את ביצועם.
- חוקי העזר העירוניים ככלי להגנתה על הציבור - כבר נפסק בע"פ 40/49 נחמיאס נ' היועמ"ש כי "היא [העירייה] נצטוותה... לנקוט צעדים לשם סילוק מפגעים וכו', ואין היא יכולה להצליח במשימה זו, אלא אם כן תיצור מערכת של חוקי עזר, אשר ימציאו לה את הכלים המשפטיים הדרושים לכך. עצם מתן חוקי העזר, על כל האיסורים והעונשין שבהם, הם הם, למעשה, הצעדים אשר העירייה חייבת לנקטם, כדי לבער ביעילות את נגע המפגעים".
- הזכות הקניינית טומנת בחובה גם חובות - "הזכות הקניינית – היינו הבעלות על נכס מקנה גם חובות, וביניהן חובת השמירה על הנכס במצב שאינו מהווה סכנה לבעל הנכס, לשכנים, לבניינים הגובלים ולציבור. חובה זו כרוכה מטבע הדברים גם בביצוע תיקונים במידת הצורך, ובנשיאה בעלויות התיקונים".
- האם האמצעים אשר עומדים לרשות העירייה מטילים עליה את חובת התיקון? - "הזכות הקניינית – היינו הבעלות על נכס מקנה גם חובות, וביניהן חובת השמירה על הנכס במצב שאינו מהווה סכנה לבעל הנכס, לשכנים, לבניינים הגובלים ולציבור. חובה זו כרוכה מטבע הדברים גם בביצוע תיקונים במידת הצורך, ובנשיאה בעלויות התיקונים".
- הטלת העלות על העירייה כרוכה ב'סיבוך' העירייה - "מעבר לכך, איני סבורה שיש הצדקה - על-ידי קבלת הטענה וביטול הלכה למעשה של המסלול הפלילי המהווה על-פי הדין את דרך המלך - לחייב את העירייה להפוך למבצעת בפועל של עבודות תיקונים ובנייה או לקבלנית, מבלי שיש ברשותה כוח אדם מקצועי זמין לביצוע העבודות, או מקורות תקציביים מוגדרים לשם כך. אין לשכוח כי תיקון ליקויים עשוי להיות כרוך גם בהוצאת היתרי בנייה במקרים מסויימים, ולעירייה אין כלל סמכות לבקשם בהעדר מעמד בנכס. מקובלת עליי גם טענת ב"כ המאשימה כי קביעה שיפוטית בדבר חובת העירייה לבצע את התיקונים בעצמה עלולה לחשוף אותה לתביעות כספיות ואחרות, ולחייבה לנהל הליכים משפטיים נגד התושבים לגביית הוצאותיה. בהעדר טעמים מיוחדים מבחינת האינטרס הציבורי במקרה קונקרטי, אין חובה בדין לחייב את העירייה לעשות כן, ואין הצדקה עניינית לחייבה"
- סיכומו של עניין - "לא מצאתי פגם בהחלטת העירייה לנקוט בהליכים פליליים נגד הנאשמים לאחר שלא קיימו לפי הנטען את הודעת דרישה. נחה דעתי בהסתמך על החומר שהוצג לפניי, כי העירייה נקטה בהליכים מכוח סמכותה על-פי דין, כדי להבטיח את האינטרס הציבורי בכללותו עליו הופקדה על-פי דין. לא נוכחתי כי ההחלטה להמשיך בהליכים אלה למרות מצבם הכלכלי של הנאשמים, ולא לבצע את התיקונים על-ידי העירייה, היא החלטה שרירותית, פגומה או בלתי מידתית, ואף לא החלטה העומדת בניגוד לתכלית החוק או לצדק וההגינות המהותיים".
- על הנאשמים ליטול הלוואות בכדי להסיר את חרב איום ההליך הפלילי מעל לראשם - "טרם סיום, אציין כי בנסיבות העניין דומה כי מסלול בו החלו הנאשמים או מי מהם לצעוד, בדרך של קבלת סיוע כספי בהלוואות בתנאים נוחים, והבעת רצון הלכה למעשה לפעול לתיקון הליקויים, הוא המסלול הנכון. בית המשפט התרשם מתגובת ב"כ המאשימה ומן התכתבות שצורפה, כי ככל שיקודם הטיפול במסלול זה, יעשה מאמץ כולל להתחשב בנאשמים ובקשייהם, וניתן יהיה בנסיבות המתאימות לייתר בסופו של יום את ההליך הפלילי. טוב יעשו הצדדים אם ידברו ביניהם לקידום מסלול זה תוך שיתוף פעולה".
|
|
עתירת הנאשמים לביטול כתב האישום נדחתה. המזכירות תזמן את בא-כוח הנאשמים לישיבת ההקראה בה ישיבו לאישומים.
|
|
- בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל – אביב
- בפני השופטת לימור מרגולין-יחידי
- בשם המאשימה – עו"ד רוזן פינטו
- בשם הנאשמים 1 – 10 עו"ד הרמלין
|
|
|
פ 1073/08 מדינת ישראל נ' אברמוב בוריס ואח' (ניתן: 1.02.10)
|
|
| תאריך:
|
01/02/2010
|
|
|
עודכן:
|
02/02/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
בעלי דירות יעמדו לדין פלילי בשל אי-תיקון ליקויים
|
|
|
אחת המטרות המרכזיות של כללי האתיקה היא להביא לחיזוק אמון הציבור במערכת השפיטה. מבחן מראית פני הצדק מכוון בדיוק למטרה זו, שכן לב ליבו של המבחן הוא השאלה כיצד נתפס המשך ישיבתו של השופט בדין בעיני הציבור; אם יש בכך בכדי לפגוע במראית פני הצדק". כך קבע (יום ג', 26.01.10) באופן נדיר, שופט בית משפט השלום, מנחם קליין, בבקשת פסלות שהגיש עו"ד יעקב בלטר. באופן נדיר למדי במערכת המשפט שלנו, פסל השופט את עצמו מנימוקים שיפורטו להלן.
|
|
|
|
|
"קשה לחשוב על מקרה אכזרי וקשה יותר ממקרה זה שהובא בפנינו. מקרה זה מתבלט בחומרתו, גם על-רקע מקרים אחרים שאליהם נחשף בית המשפט.
|
|
|
|
|
"השיקול של צנעת הפרט חשוב במיוחד בפרסום עדויות בעבירות מין, שהרי "צנעה ובושה אלו יכול תבאנה מתלוננת שלא להתלונן על אותן עבירות שמא יהא עליה לחשוף בפומבי את המעשים. היעדר תלונה על מעשים שנעשו תפגע, למותר לומר, בעניינו של הכלל... הדברים עשויים להיות נכונים גם לאחר שהעדות נתנה במשפט, שכן בכל נקודת זמן במשפט יש להתחשב בכך שהפרסום עלול להרתיע מתלוננות אחרות במקרים אחרים. שיקול זה הוא חלק מן ההגנה שמעניקה שיטת המשפט לנפגעות עבירות מין". כך קבעה (יום ג', 26.01.10) שופטת בית משפט העליון, מרים נאור, בערעור שהגיש עיתון 'ידיעות אחרונות' על החלטת בית המשפט המחוזי, הדן בעניין משה קצב, שלא להתיר את פרסום עדויות המתלוננות.
|
|
|
|
|
"התגוביות, על התוכן ועל השפה העילגת המאפיינת אותן, מלמדות על פגיעה אפשרית פחותה מאוד במבקש, ולהבנתי - הקורא הסביר איננו עשוי לראותן ברצינות רבה. אגב כך אומר, כי במקרה המסוים, התגוביות מדברות על עבודתו הקלוקלת כביכול של המבקש כעיתונאי, העומד להיות מפוטר מעבודתו ולשוב לרוסיה (?!), והריהן נסתרות מיניה וביה ולו משום כך, שהמבקש ממשיך ועובד בעבודתו באותו עיתון ממש, עד עצם היום הזה. נוסף על כך יש לראות את העובדה, כי לצד התגוביות המלעיזות פורסמו שלל תגוביות, המשבחות את המבקש ואת עבודתו העיתונאית, עובדה הממעיטה עוד יותר את האפשרות לפגיעה בשמו הטוב של המבקש כתוצאה מפרסום שלוש התגוביות הפוגעות. כשכל אלה מובאים בחשבון, ועל-רקע החשיבות של האנונימיות לגלישה ברשת, אינני רואה מקום לחשיפת זהותם של המגיבים". כך קבע (יום ג', 19.01.10) שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, אברהם אברהם, בבקשה שהגיש העיתונאי ישראל מושקוביץ לבית המשפט, להורות לספקית האינטרנט ואללה! תקשורת לחשוף את כתובת ה IP של גולש אשר השמיץ אותו. למותר לציין כי הגולש השמיצו בשפה עילגת, אך ציין "עובדות" שבדה מליבו, ולפיהן מושקוביץ עומד בפני פיטורין מן העיתון "ועומד לחזור לרוסיה".
|
|
|
|
|
"תופעת סרבנות הגט הינה תופעה מנוולת, כוחנית, הפוגעת אנושות בחירותו, בכבודו ובאוטונומיה של הזולת, ולא משנה אם סרבן הגט הינו הגבר או האישה". כך קבע שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מנחם הכהן (יום ה', 21.01.10), בתביעת פיצויים יחודית אשר הגיש גבר מסורב גט כנגד אשתו, אשר מסרבת ליתן לו גט מזה למעלה משנתיים.
|
|
|
|
|
