מיליון שקל ששילם הגביר המעגן כקנס על מניעת הגט מכלתו יישארו בידי המרכז לגביית קנסות, ו-1.4 מיליון שקל נוספים יוחזרו לו. כך קובע (27.2.22) בית הדין הרבני הגדול, בדחותו את ערעורו על קביעת בית הדין הרבני בתל אביב. בית הדין הגדול אסר לפרסם את שמות הצדדים, אשר הותרו לפרסום בעבר.

מדובר באחת מפרשות סרבנות הגט הקשות אי-פעם, של זוג חרדי מארה"ב, כאשר הבעל סירב לתת גט לאשתו לאחר שחלתה בעת ביקור בארץ לפני כ-15 שנה. אביו של הבעל הוא איש עסקים עשיר ובעל השפעה רבה בחוגים חרדיים, ובתי הדין הגיעו למסקנה שהוא העומד מאחורי סרבנותו של בנו לקיים את פסק הדין שחייב אותו לתת גט. לאחר מאמצים מרובים שלא עלו יפה, הטיל עליו בית הדין הגדול קנס של 5,000 שקל לכל יום של עיכוב במתן הגט, ונשיאת בית המשפט העליון דאז, מרים נאור, אישרה את הצעד החריג.

הקנס הוטל באוגוסט 2018 והגט ניתן ביוני 2021. הקנס הצטבר ל-2.4 מיליון שקל, אשר הועברו לידי כונס הנכסים שמינה בית הדין לצורך כך, עו"ד משה בן-דוד. בספטמבר 2020 העביר בן-דוד, על-פי הוראת בית הדין, 900,000 שקל לידי המרכז לגביית קנסות ואגרות. יתרת הכסף נותרה בידיו, שכן בית הדין הגדול הוציא צווי עיכוב ביצוע. האיש ביקש להחזיר לו את כל הסכום, בטענה ששיתף פעולה עם בית הדין וסייע לשכנע את בנו לתת את הגט. בית הדין האיזורי קבע, כי הסכום שהועבר למרכז לגביית קנסות יישאר בידיו, בעוד הסכום שנותר בידי בן-דוד יוחזר לאיש.

אין עובדות חדשות

דייני בית הדין הרבני הגדול - הרב אליעזר שינדלר, הרב מימון נהרי והרב ציון לוז-אילוז - דחו את ערעורו של הגביר המעגן. הם מצטטים בהסכמה פסק דין קודם של אותה ערכאה, ולפיו "לדעתנו אין מקום להליך זה של 'סתירת הדין ודיון מחדש' בפני ביה"ד הגדול... מסלול זה של 'סתירת הדין ודיון מחדש' אינו בגדר 'מועד ב' או בבחינת ניסיון נוסף לדון מחדש במה שכבר דנו, לא לשם כך הוא נועד. מטרתו היא רק למלא חלל במצב בו התגלו למערער/מבקש עובדות חדשות או ראיות חדשות שלא היו בעת הדיון הראשי. תקנות הדיון תיחמו היטב את תחום הפעולה של תקנה זו ואת המטרה המשפטית שלשמה נועדה התקנה. אלה ותו לא".

הדיינים מוסיפים: "דברים אלו יפים גם לתיק זה. בא-כוח המערער עצמו מודה שאין לו עובדות חדשות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו ושמצדיקות לשקול את סתירת הדין. אלא מתפלמס בעיקר אם שיקול הדעת שהיה לביה"ד בעת מתן החלטתו. וכן טוען כנגד ההחלטות הלא מוצדקות לדעתו שפגעו במרשו ושניתנו לפני שנים בערכאות ביה"ד האזורי וביה"ד הגדול בערכאות קודמות וכן כנגד פסיקות בית המשפט העליון. משכך אין מקום כלל להיעתר לבקשתו".

עוד הם מדגישים, כי בית הדין הגדול גם אינו משנה החלטות שלו עצמו, אפילו אם מדובר בהרכב אחר - אלא אם הנסיבות השתנו, מה שאינו קיים בעניין הנוכחי. הם גם דחו את בקשתו של הגביר המעגן "לטהר את שמו", כלשונו: אומנם האיש שיתף פעולה בסופו של דבר עם בית הדין, אולם, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואים". הם מסבירים: "אין אנו יכולים טכנית לבדוק למפרע בזמן עבר האם היה שיתוף פעולה של האב עם ביה"ד או שהוא היה זה שדווקא שטרפד בפועל את מתן הגט". הרב שינדלר, הרב נהרי והרב לוז-אילוז אף מציינים, כי אם היו מפרשים את ההחלטות המקוריות כפשוטן - לא היה מקום להחזיר לגביר המעגן סכום כלשהו, שכן בית דין אחד אינו יכול לבטל את החלטותיו של בית דין אחר. את האיש ייצג עו"ד שלום פוריס, ואת העגונה-לשעבר - עו"ד אביעד הכהן.