משוגעים, רדו מן הגג!

לאחרונה הוקמה בכנסת "שדולת ארץ-ישראל". 39 חברי כנסת משבע סיעות הבית חתמו על מגילת היסוד. ביניהם - השרים בני בגין, משה כחלון והרב פרופסור דניאל הרשקוביץ, סגני השר מאיר פרוש וגילה גמליאל, ורוב סיעת הליכוד. כיום זוהי הגדולה שבין שדולות הכנסת. יו"ר השדולה, ח"כ זאב אלקין, אמר: "הקמת השדולה נועדה להביא לידי ביטוי מעשי בכנסת את התמיכה הרחבה בהתיישבות של רוב מכריע של חברי הבית. בכוונת השדולה לפעול מול משרדי הממשלה, ועדות-הכנסת ומערכת הביטחון במטרה לקדם את מפעל ההתיישבות בארץ-ישראל וביהודה ושומרון בפרט".

שוב הוזים האנשים האלה בליבם הקודח חזון תעתועים על "ארץ ישראל השלמה". הרי אי-פה אי-שם הבטיח הקדוש ברוך הוא למאמיניו כברת ארץ כגמול על אמונתם היוקדת. כִּבְרות הארץ הללו מפוזרות להוותנו על-פני רוב המזרח התיכון. אלא שאלוהים לא היה מעולם פרגמטיסט. הוא לא חשב אז על העובדות הפוליטיות המרות שנקבעו בכוחן של מאות שנות היסטוריה באזור. הוא גירש אולי חלקים רבים מן העם היהודי לארצות נכר - עונש על מעשיהם הרעים - אבל לא צפה כי בארץ המובטחת יתכנסו מיליוני מוסלמים שיראו באותם רגבי אדמה את מולדתם הקדושה.

רבות דובר כבר על הזעזוע המשיחי שחוללה כאן מלחמת ששת הימים. רבים שגו אז בהזיות על "שחרור" ו"גאולה". לא רק "גוש-אמונים" השתכר מן הניצחון. גם הטובים שבנו - נתן אלתרמן, חיים גורי, ש"י עגנון, רחל ינאית בן-צבי, משה שמיר, אורי צבי גרינברג, ישראל גלילי, יגאל אלון - ורבים אחרים. הרי אומרים שגם בנימין זאב הרצל התעלם בחזונו מן הבעיה הדמוגרפית באזור. מבחינתו היתה "אלט-נוילנד" נקייה לחלוטין מכל זר ותושב, והעם היהודי בפזורה חייב היה רק לבוא, לגאול את השממות ולהפריח את המדבר.

כאשר התפרסמו דבריו הקשים של ישעיהו לייבוביץ', מיד לאחר מלחמת ששת הימים, הם עוררו סערת רגשות עצומה והתנגדות עזה. כל מי שנשבה אז בלהט הקסם המשיחי של הרב קוק וממשיכיו מ"גוש-אמונים" ראה בלייבוביץ' בוגד, ובמשנתו הפוליטית - מתכון בדוק לאסון ולחורבן הבית. אלא שהדברים הבוטים שהטיח בזעף היו בבחינת אירוע מכונן. הנה קם אדם והציב מראָה אכזרית מול אומה שלֵמה, שיכורת ניצחון ודומעת מן ההתרגשות של השיבה הביתה, אל נופי התנ"ך. "הכיבוש משחית!" נכתב על אותה מראה, "אִם שני הצדדים לא ישלימו, לא יהיה פתרון - שניהם יצעדו לקראת קטסטרופה!", "הכותל המערבי, כמו שהוא היום, הוא ממש מתועב בעיניי", "קיום המנגנון השלטוני היהודי האלים על עַם אחר עתיד להרוס את החברה הישראלית".

ואנחנו - להוותנו - לא היינו מסוגלים להתמודד אז עם הדברים הקשים האלה, וכמעט שכעסנו על הזקן הזעפן הזה שהרס בנבואותיו המבהילות את צהלות הניצחון.

השנים הקשות שעברו על כולנו מאז הוכיחו כמה צדק ישעיהו ליבוביץ'. הפתרון של "שתי מדינות לשני עמים" נעשה כיום ביטוי מקובל אפילו בפיו של ביבי נתניהו.

אבירי הימין אריק שרון ואהוד אולמרט הבינו אף הם את העניין, לא ויתרו אולי על החלומות, אבל ביקשו להוליך את מדינת ישראל אל דרך חדשה של פשרה ושל שלום.

והנה התבשרנו כי גם ח"כ מיכאל איתן, מי שהיה ראש שדולת ארץ-ישראל השלמה, אמר לאחרונה: "לדבר על ארץ ישראל השלמה זאת רמאות... זהו חלום שלא יכול להתגשם. הרוב המכריע מוכן לוויתורים משמעותיים למען השלום. כולם רוצים הסכם. ההבדלים בגישות הם קטנים".

סהרורי הימין הקיצוני שגינו את ביבי נתניהו על "נאום בר-אילן", ואנשי שדולת ארץ-ישראל, הזכירו לנו באחת איך קרוב-קרוב לנו, באותם נופי תנ"ך קסומים, התפתח ציבור אלים ופורע חוק, המקדש את הרגבים יותר משהוא מקדש חיי אדם.

הנה שוב אנו נמצאים בצומת דרכים היסטורי: הַאִם נתמכר ל"שחרור המולדת" ולמלחמה נצחית עם העולם הערבי, או שנדע - ברוח דבריו של ישעיהו ליבוביץ' - להתעלוֹת, להתפשר ולהושיט יד של שלום לשכנינו?