בעוד שבקדנציה הראשונה שלו, קרא תיגר על סמכויות ביהמ"ש העליון וסבר שיש לקבוע גבולות לבג"צ, טרם שנהפך לפתע לנחקר סדרתי בפרשיות "בר-און חברון" ועמדי, הפעם נראה כי "אולף" והלקח נלמד.
על-אף שכתשעים חברי כנסת, ממפלגות הימין ו"מקדימה" חפצים להחזיר הגלגל לאחור ביחסי הממשל עם בג"צ ולשים קץ לתקופת הזוהר של
אהרן ברק, בה נטל לעצמו ביהמ"ש העליון סמכויות בדרך לא דרך ופעל להתערב בניהול ענייני המדינה, דומה כי לדעת נתניהו לשמור בקנאות על "שביתת נשק" עם ביהמ"ש העליון ולא "להתעסק" עם מערכת המשפט.
כאשר יצא מקורבו שר האוצר
יובל שטייניץ בביקורת, מיהר לקרוא אותו לסדר, לאחר שהתקשר להסתייג ממנו בפני הנשיאה ביניש, כאשר ביקש מקורבו (ומי שהצילו מצרה על-פי השמועה, לא פעם) שר המשפטים נאמן, לפצל את תפקיד היועץ המשפטי, ונחשד "כממשיכו של פרופ' דני פרידמן", רחמנא ליצלן, מיהר נתניהו להסתייג.
על-אף שבנושא זה עמדותיו האמיתיות של נתניהו ברורות וידועות והוא אף נהנה מגיבוי ציבורי ופוליטי נרחב עדיף בעיניו שלא "להתעסק" עם מערכת המשפט. על-אף מורשתו המפוקפקת של הנשיא ברק, אשר משמעותה הפוליטית החמורה התבררה לאחר פרישתו לאור מספר התבטאויות פוסט-ציוניות רדיקליות שלו באופן פומבי - "על ישראל להיות מדינת כל אזרחיה", "היהודים רוצים לזרוק את הערבים לים", ועוד מטעמים, סבורים, כנראה, בטעות נתניהו ואחרים כי "פרשת אהרן ברק" מאחורינו. לפי סברה זו, הנשיאה ביניש תסיים את תפקידה בעוד כשנתיים, "הצבע האפור" שולט בבית המשפט העליון כיום, ומורשתו הפוסט-ציונית של ברק תתנדף מעצמה.
מדובר בטעות אופטית מסוכנת שכן לוקח לשופטים בביהמ"ש העליון זמן להבשיל, והמבנה המשונה שהקים ברק של בית המשפט האקטיביסטי ביותר בעולם הנכנס דרך קבע להכרעות פוליטיות ואידיאולוגיות, עומד לרשות יורשיו, כל עוד לא תעשה הכנסת את המוטל עליה, ותבטל את "המהפיכה החוקתית" של שנת 1992, מהפכה שכלל לא הייתה ולא נבראה.
כך למשל, דווקא בתקופת כהונתה של הגברת ביניש נתן בג"צ החלטות אולטרא-אקטיביסטיות שלא נודע כמותן בתקופת הנשיא ברק, כגון ביטול החוק להפרטת בתי הסוהר - החלטה פוליטית אידיאולוגית נטו של הכרעה בין חברה סוציאל-דמוקרטית לחברה קפיטליסטית, הכרעה שמסורה לכנסת ולה בלבד. או דחיית השיקול הביטחוני בפתיחת כביש 443 ועד ביטול חוק כנסת נוסף בדבר זכויות העצורים הביטחוניים.
על המדוכה מונחת ההכרעה גם בנושא חוק האזרחות ולא תהיה זו הפתעה מרעישה אם ביהמ"ש העליון בהרכבו הנוכחי יקבל את "זכות השיבה" במסווה של "איחוד משפחות" - ויבטל את החוק, כפי שצפה הנשיא ברק לפני שנים.
תיזת "ההתנדפות" בשל "הצבע האפור" - הינה, אם כן, עורבא פרח.
ייתכן ומר נתניהו חפץ בשביתת הנשק המשונה, בשל טרדות אחרות רבות משקל לאין שיעור, כגון הפצצה האירנית, ייתכן שגם בסביבתו הקרובה נמצאים מספר יועצי אחיתופל בנושא זה, כגון שני בוגרי הפרקליטות
גדעון סער וצבי האוזר.
אולם, ייתכן גם שנתניהו סבור, כפי שסבורה, מן הסתם, גם הגב'
ציפי לבני, שהנצחון בבחירות האחרונות הוענק לו ע"י ביהמ"ש העליון, שכן, כזכור, כשבוע לפני הבחירות היו שותפים עיתון הארץ והכתב
ארי שביט לתעלול בחירות מסוג מיוחד, שעוד טרם נשמע כמותו.
"תחקיר" של שנים עשר אישים בכירים, כביכול, קבע בקול גדול שציפי ליבני פסולה מלכהן בתפקיד הרם. מתברר, כך לפי "מועצת החכמים" לפחות, כי כל "שנים עשר הבכירים" עונים לשם פרופ' אהרן ברק, טענה שלא הוכחשה עד עצם היום הזה על ידו, ומדובר בניסיון נפסד לשנות את תוצאות הבחירות באופן בלתי לגיטימי. גב' ליבני ומקורביה סברו, כך לפי העיתונות, כי ה"תרגיל" הנ"ל עלה להם בשניים או שלושה מנדטים שמנעו מהם את הגוש החוסם הנכסף. לא מן הנמנע כי נתניהו סבור כך גם כן וגם בשל כך הינו מקפיד על "הליכה בתלם" ומניעת כל שינויים במעמדו של ביהמ"ש העליון, גם בכאילו שתמך בהם בעצמו בעבר.
את תפקידו החשוב של ביהמ"ש העליון בחברה הישראלית יש להחזיר למימדיו המסורתיים כפי שהיו עשרות שנים לפני תקופת הנשיא ברק, ומשנתו הפוסט-ציונית והאולטרא-ליברלית של הנשיא ברק, איננה מתאימה בכל הכבוד, לחברה הישראלית.
על הכנסת מוטל התפקיד לבצע שינויים אלו בהקדם, בדומה להצעת החוק שהוגשה לאחרונה ע"י שבעה עשר חברי כנסת מסיעות רבות הקובעת באילו תנאים, אם בכלל, יכול ביהמ"ש העליון לבטל חוקי כנסת.
מר נתניהו נבחר על-מנת להנהיג את המדינה גם בתחום חשוב זה ולא לשמור על סטטוס קוו מדאיג שאיננו מאמין בו בכלל.
