ביקורת תיאטרון: בפסגה

מחזהו המפורסם של מקסים גורקי "בשפל" עבר עיבוד ישראלי עכשיווי והפך ל"בפסגה", אכסניה למוכי גורל ולטיפוסים מפוקפקים בתחנה המרכזית בתל אביב. המחזה מוצג בבכורה בבית צבי ברמת גן והתוצאה היא בבואה של מציאות ישראלית, על שלל טיפוסיה, לטוב ולרע, בכאב, בשחוק ודמע.

אלכסיי מקסימוביץ פשקוב היה מחשובי הסופרים הרוסים ונודע בכינויו הספרותי מקסים גורקי. גורקי הוא מריר ברוסית, והשם נובע מהתלאות והייסורים שפקדו אותו בנעוריו ושימשו מקור השראה לכתביו. גורקי (1868-1936) כתב את מחזהו הידוע "בשפל" בשנת 1902. גור קורן עיבד את המחזה לימינו אנו והעתיק אותו לתחנה המרכזית הישנה על שלל אוכלוסייתה. ביחד עם הבמאי סלבה מלצב הופך המחזה לתמונה קודרת, מהולה באהבה ובחמלה, על המתחולל במקומות החשוכים של העיר.

אכסניית "פסגה" היא כנראה המקום הזול בעיר ומתאכסנים בה טיפוסים שאת חלקם נעדיף לא לראות בדרכנו. אבל מגוון הטיפוסים הללו לא נולדו תמיד בשולי החברה. כל אחד מהם היה משהו טרם בואו לאכסניה. אנו נתקלים שם בפרופסור בדימוס, עולה מרוסיה שלא הצליח למצוא כאן עבודה. ואולי הוא בכלל לא היה פרופסור? שם גם מתגוררים שחקן עבר, סנדלר מובטל, גיטריסט מהולל שתהילתו חלפה ועוד הרבה "לשעברים" שחיים מהיד לפה בעבודות בזויות וגם בנערות רחוב אומללות, בעבריינים בהווה ובעבר.

אל המקום המפוקפק הזה מגיע יום אחד חסיד של הרבי נחמן מאומן ומנסה להשפיע מתורתו על הדיירים. הוא מצליח לשנות חיי חלק מהם עד שפרשיית אהבים ובגידה משתחלת פנימה וגורמת לאובדן נוסף.

ההצגה מועלית על במה המדמה את לובי האכסניה כשמסביבה החדרים ובה מתרחשת העלילה. את המקום מגדרים תריסים הנפתחים בתחילת ההצגה.

משך המחזה הוא כשעתיים וחצי, עם הפסקה קצרה. המחזה אינו מספיק קולח תמיד, הוא ארוך מדי וניתן היה לקצרו ובכך גם לבטל את ההפסקה.

בחלק מן הסצנות שחקנים מדברים אל בני שיחם, אך לא מול הקהל והדבר גורע מן השמיעה.

להקת השחקנים הצליחה בידיו המנוסות של סלבה מלצב להעלות תמונה נאמנה ומעניינת על המתרחש באכסניה הדלה. חלק מן השחקנים הצעירים מוצלחים במיוחד.

עוז ניסן כאביאל, המחזיר בתשובה, מעניק לנו משחק קולח, משכנע, משובח ויוצא-דופן.

מיכאל גמליאל כשחקן בדימוס הוא נפלא, משחק נהדר.

יניב בומברג כאיליה הנרקומן מגיש דמות אפיזודית משוחקת באופן יוצא מן הכלל.

אביב לירון כפרופסור משחק כהלכה, שובר שיניו בעגה רוסית ומתבל את המשחק ברוסית והוא מענג ומוצלח.

חייקה מלכה כאסיר בדימוס ויוני קצב כהרצל העבריין, משחקים יפה מאוד.

טל דנינו כגיטריסט לשעבר זקוק לשיפצור נוסף. לפעמים הוא גם בולע את המילים והמשפטים.

ירדן מרקוס ושרלין חזיזה מגלמות לסירוגין את היצאנית נסטיה והתוצאה משובחת ביותר. ירדן משחקת בצורה מקצועית. שרלין היא שחקנית נפלאה ומעוררת אהדה רבה.

בכלל, לשמוע אותן מקשקשות ברוסית - זהו הישג לבמאי וצל"ש לשחקנים.

כמו-כן יש לציין לשבח את עידו אדלר, גלי הראל, רז מזרחי, טובה ורובל, מישל יופה, מאיר בנימיני, רותם אלטרוביץ.

בפסגה היא ההצגה השנייה שסלבה מלצב וגור קורן מעבדים ומגיירים, לאחר שלפני מספר חודשים העלו את "יום גג", מהמקור הספרדי ליפו.

זוהי הצגה מעניינת, לעיתים מהורהרת ואיטית. אין בה אקשן רב וכאשר הוא בוקע בכמה סצנות, הרי המתחולל על הבמה הוא מרהיב ודרמטי.