המשטרה אינה ערוכה להילחם בפשיעה במרחב המקוון. זוהי התמונה העולה (יום ג', 10.5.22) מדוח
מבקר המדינה,
מתניהו אנגלמן.
בשנים 2020-2018 גדל פי 3.5 מספר התיקים שנפתחו במשטרה על פשיעה במרחב המקוון (8,800 תיקים לפני שנתיים). אולם, 79% מן התיקים מ-25,700 התיקים שנפתחו בשנים אלו נסגרו, כאשר ב-63% העילה הייתה "עבריין לא נודע"; 90% מן התיקים לא הובילו לכתבי אישום. הטיפול בתיקים שנסגרו נמשך עד עשרה ימים ורובם נסגרו בתוך חודש - מה שמלמד על פעולות חקירה שטחיות, אם בכלל.
נתונים אלו מסבירים היטב מדוע הציבור אינו שבע רצון מטיפול המשטרה בעבריינות מקוונת. כמחצית מבין הנפגעים מעבירות במרחב המקוון שדיווחו על כך למשטרה, אמרו בסקר הלמ"ס לשנת 2019, כי לא היו מרוצים מטיפול המשטרה ו-84% מהם הביעו חוסר שביעות רצונם מגישתה. בשנת 2020 השיבו 51% מהמשתתפים בסקר הלמ"ס, כי אם ייפגעו מפשיעה ברשת - ידווחו על כך לגורמים חוץ-משטרתיים או לא ידווחו על כך כלל.
המשטרה לא גיבשה תוכנית להתמודדות עם הפשיעה בתחום הכופרה (השתלטות על מחשב וגניבת מידע ודרישת תשלום תמורת שחרורם), למרות שהנזק למשק מוערך במאות מיליוני שקלים בשנה ולמרות שהפשיעה העולמית בתחום זה זינקה פי 2.5 לפני שנתיים. מרכז הסייבר הארצי (מס"א) בלהב 433 פועל ללא מתודולוגיה מפורטת וללא ציוד טכנולוגי מתאים. מצבת כוח האדם בו מתבססת בעיקרה על כוח אדם המצוי בתחלופה גבוהה: שני קציני משטרה, שני סטודנטים וחמש בנות שירות לאומי.
תמונת המצב המודיעינית לשנת 2020 העלתה, כי האינטרנט הוא מרחב שבו אין למדינה שליטה, ובתחומו היא אינה מצליחה להגן על האינטרסים הביטחוניים והכלכליים שלה ושל תושביה, לרבות בהיבטי הביטחון האישי והפרטיות. למרות שיש צורך מודיעיני ומבצעי במיסוד שיתוף הפעולה בין המשטרה ובין גופי מערכת הביטחון, בדגש על קהיליית המודיעין, אין ממשקי עבודה קבועים בין הגופים - מצא אנגלמן.
הידע המקצועי הקיים כיום במשטרה משמש בעיקר לחקירת תיקי עבריינות פשוטים יחסית, ובפרט תיקים שעניינם תקיפות דיוג וסחיטה מינית ברשת, והחוקרים מתקשים להתמודד עם תקיפות דיגיטליות מסוימות. קיים מחסור ניכר בציוד בסיסי ומתקדם ביחידות הסייבר והזירה הטכנולוגית (זי"ט), שאינו עומד בהלימה עם תוכניות הרכש של המשטרה לשנים 2020-2019. מחסור זה פוגם ביכולת האיסוף המודיעינית ובאמצעי התקיפה לסיכול פשיעת סייבר ומקשה על החוקרים לאתר פעילות עבריינית במרחב המקוון ולהתחקות אחריה. בהעדר אמצעים טכנולוגיים, מתקשה מערך הסייבר והזי"ט למצות ראיות דיגיטליות בכל האירועים.
פעילות הפרקליטות במישור האכיפה הוולונטרי (לפיו היא פונה למפעילי אתרים הכוללים תוכן שאינו חוקי כדי להסירו) נעשית ללא הסמכה מפורשת בחוק, אלא מכוח הסמכות השיורית של הממשלה ומכוח סמכויות העזר של היועץ המשפטי לממשלה. הפרקליטות פועלת במישור זה לבקשת עובד ציבור שנפגע או גורם ממונה בהסכמת העובד, אך לא עבור נפגעים מקרב הציבור הרחב. ביהמ"ש העליון המליץ באפריל 2021 לפרקליטות לשקול יוזמת חקיקה מסדירה ומפורטת לגבי מכלול האכיפה הוולונטרית, כמו שנעשה בחלק ממדינות המערב; הדבר לא נעשה.
לדברי אנגלמן, קיימים פערים שהצטברו לאורך שנים בשל הצורך בהסדרה ובתיקוני חקיקה בתחום האכיפה נגד פשיעת סייבר, אשר טרם עודכנו. החקיקה הקיימת אינה מספקת מענה שלם ומעשי לאיום במרחב המקוון ואינה מותאמת להתפתחות הטכנולוגית המהירה. הממצאים בדוח ממחישים את הצורך לתת כלים אפקטיביים לגורמי אכיפת החוק בפעולתם מול הפשיעה ובהסדרה חוקית עדכנית של סמכויות גופי האכיפה, הוא מסכם.
