|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
המחזה המדכא של גורקי על עלובי החיים, מקבל בהפקת בית צבי, ובעיבוד של גור קורן - שדרוג ונסיקה למעלה ● על הצגת-שיא
|
|
"הפיסגה". מימין לשמאל: עוז ניסן ויוני קצב
|
|
|
|
|
עיבודו של גור קורן למחזהו של מקסים גורקי "בשפל" זכה לשידרוג ולהעלאתו לפסגה. שם ההצגה - "הפיסגה" מתאים לה להפליא.
סלבה מלצב, שביים יחד עם גור קורן הצעיר, עיצב גם את התפאורה. תוצאת העיצוב - מזכירה את המיצבים של האמן האמריקני אדוארד קינהולץ, אלא שבעוד שביצירות קינהולץ הדמויות בסט הן פסלים ריאליסטיים דוממים - הרי כאן מלאה הבמה ביצורים חיים, בין כל החפצים הנערמים עליה. האימפקט החזק של העיצוב נובע מהתחושה למראה התריסים המוגפים בתחילת כל מערכה, שכאשר הם נפתחים, נשארת המסגרת וחלקי קירות, וכך הקהל חש שהוא נמצא בדירת כמה חדרים ממש. כל זאת באולם הקטנטן.
בדירה זו גרים בהוסטל "הפיסגה" חלכאים ונדכאים:
- פרופסור לפיסיקת קוואנטים (אביב לירון המצוין), שכל שהציעה לו הפקידה במשרד העבודה היה להחליף נורות חשמל...
- מסומם שמוכר את גופו בלילה בעבור סמים (יניב בומברג המרשים);
- מלכי, סנדלר בדימוס (מישל יופה הנפלא), מקסים באנושיותו;
- עבריין מסוכן שמנהל רומן עם אשת בעל הבית - הרצל (יוני קצב הנהדר);
- שחקן מובטל (מיכאל גמליאל המצוין);
- אלבז - אסיר בדימוס (חייקה מלכה המרשים בעושר הבעותיו);
- קלאש, נגן גיטרה מובטל (טל דנינו המצודד) שאשתו העדינה גוססת;
- וטיפוסים ססגוניים אחרים.
את הדירה פוקד שוטר - אברם (רז מזרחי), דודן של בעל הבית, שמסתבר כי הוא מעלים עין מהגניבות של הרצל, המוכר אותן לבעל ההוסטל, עידו אדלר, דמות נלעגת של דתי רודף בצע.
מתוך שלל הטיפוסים העשיר ומהדרמות העסיסיות הטובלות בטרגדיות, יש המון רגעי חסד של צחוק שמצליחים להכניס לעלילה כמה מהדמויות, ובמיוחד עוז ניסן כאביאל, בעל תשובה, ששפת דיבורו בעברית צחה של פעם עושה אותו למגניב ממש, ובכך מצליח להפריד בין הניצים.
ככלל - המחזה המדכא של גורקי על עלובי החיים, מקבל בהפקת בית צבי, ובעיבוד של גור קורן - שדרוג ונסיקה למעלה, תוך שילוב הצחוק והבכי גם יחד. עושר של הבעות, משחק מקצועי מבריק משובח ביותר של כל הצוות הגדול של השחקנים, שתופס אותך בגרון עד שאינך ממצמץ כדי לא להחמיץ רפליקה או הבעה.
הצגה מעולה, דרמטית-קומית משובחת, מענגת, וראויה להיות מועלית על במה מקצועית כמות שהיא.
|
| תאריך:
|
17/02/2010
|
|
|
עודכן:
|
17/02/2010
|
|
עליס בליטנטל
|
|
ביורוקרטיה מסובכת, פרוטקציות וסחבת - אלו הן רק חלק מהסיבות לכך שעמותות מעטות בלבד פונות לקרן העזבונות של המדינה (או בשמה הרשמי, "הוועדה הציבורית לקביעת ייעודם של עיזבונות לטובת המדינה"). כמו במוסדות ישראלים אחרים, גם ועדת העזבונות היא גוף מסורבל המתנהל ללא שקיפות מספקת ובסופו של דבר מקשה על הפונים הפוטנציאליים לפנות אליו. התוצאה: כ-1,500 עמותות בלבד פנו כל שנה בשנתיים האחרונות לקרן העזבונות, וזאת על-אף שמדובר במקור כספי מהימן ונחוץ שביכולתו לסייע לעמותות רבות ושונות ובכך לשפר משמעותית את חיי התושבים בישראל.
|
|
|
|
|
השבוע נגיד מזל טוב למזל החודש - דגים.
|
|
|
|
|
מוזר שעיתון ידיעות אחרונות הקדיש שישה עמודים בפתח המוסף 7 ימים, להגותו של אבינדב בגין. אומנם על פניו, יש כאן סנסציה לא קטנה. הנכד של מנחם בגין, לא רק שאינו ציוני, הוא אף מתכחש ליהדותו, לעמו, לדתו, ולמה בעצם לא? ובכל זאת אני בכלל לא בטוח שמנחם בגין מתהפך בקברו. בדמיוני אני רואה אותו נחלץ לרגע קט, ממנוחתו בהר הזיתים, תופס את נכדו האהוב, ומצמיד את הנשיקה הבגינית המוכרת, החמה והאבהית למצחו של נכדו האהוב. כמו כל סב גאה. כי הפילוסופיה של בגין הנכד חופפת לחשיבה של ילד בגיל הרך. מחונן יש לומר. נפש ילדותית טהורה, הלכודה בגוף של גבר בן 35 ומדוברת ברהיטות של בוגר.
|
|
|
|
|
לפני מספר ימים התבשמתי ממופע להקת המחול הקיבוצית "אינפראדום", יצירתו של רמי באר ובבימויו. במהלך המופע נדדו מחשבותיי להתבטאויותיו של יו"ר ש"ס לשעבר, אריה דרעי, על היהדות החילונית ש"לא הביאה לנו תרבות אחרת... היא אולי הביאה לנו השכלה; אולי הביאה את ה'אח הגדול'... תרבות יהודית שנותנת שפה יהודית חדשה היא לא נתנה". במופע רקדנים ורקדניות בתפקידי חיילים אדומים, כחולים וצהובים - תוהים, תועים וטועים, מעבירים לנו מסר של - אולי של מלחמה מיותרת? אולי של חיים שנקטעו באבם? תרבות יהודית? לא של חסידיו של אריה דרעי ורבו.
|
|
|
|
|
בימים אלו, אחרי הסערות הציבוריות שליווּ את הפרסומים על הנהנתנות של אהוד אולמרט בטיסותיו במחלקה הראשונה בתשלומי כפל ממוסדות שונים ושהייתו במלונות היקרים ביותר; על נהנתנותו של נתניהו בעת ביקור יקר בארה"ב על-חשבון מזמיניו, שכלל טיפול שיער לרעייתו בעלות של 2,000 דולר; אחרי זחיחותו של אהוד ברק ושַׁעָרוּרִיַת עֲלוּת האירוח של המשלחת המנופחת של משרד הביטחון לסלון האווירי בפריז; על ההטבות החריגות שנטלה לעצמה דליה איציק, יו"ר הכנסת לשעבר; ובימים אלו - על החלטתו המוזרה של יו"ר הכנסת "לשדרג" את טיסות חברי-הכנסת, בין יתר ההטבות שהוא מרעיף עליהם (ולשונות רעות טוענות שבכך הוא מנסה לשדרג גם את תפקידו שלו, מיו"ר הכנסת לנשיא המדינה), נזכרתי בפגישה אחת, לפני כשלושים שנה ויותר, עם השר המנוח חיים לנדאו ז"ל.
|
|
|
|
|
