בנה ונכדיה של ח"כ אורית סטרוק נפצעו קל-בינוני בפיגוע

בתקופה האחרונה אני עד לתגובות רבות למאמרי, תגובות שקריות, בהן אני מוצג כתומך הנלהב ביותר של רצח יהודים על-ידי פלשתינים במרכזי הערים היהודיות. התגובות לעתים מלוות בקללות, שיש בהן התרת דמי כמי שבוגד בעמו, תומך ברוצחים, מעודד רוצחים ומשתף איתם פעולה.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה, בדיוק כמו בשנה שעברה. לקראת "יום ירושלים" שיצויין ביום ראשון הבא ומצעד הדגלים שאמור לעבור באותו יום דרך שער שכם והרובע המוסלמי בעיר העתיקה, נערכים צה"ל והמשטרה לקראת הסלמה אפשרית נוכח האיומים של ארגוני הטרור. על-פי גורמים ברצועה, מאחורי הקלעים מתנהלים מגעים קדחתניים של המודיעין המצרי עם בכירי חמאס והג'יהאד האיסלאמי ועם השליח המיוחד של האו"ם למזרח התיכון כדי למנוע התלקחות שתביא לסבב לחימה חדש ברצועת עזה ושתהרוס את כל תהליך שיקום הרצועה ואף תביא להפסקת ההקלות ההומניטריות שישראל העניקה לרצועת עזה בשנה האחרונה.

לכאורה הביטוי הזה, שהומצא בימי הניסיון להגיע לשלום עם הפלשתינים, בעזרתו של ביל קלינטון (הסכם שהביא לפרס נובל לשלום לערפאת ולרבין), הוא לא מובן. ואכן, בזמנו, מאוד כעסתי על הביטוי הנאלח, שנתנו למהלך של שלום, רצון טוב. באופק נראה היה מזרח תיכון חדש. אחרי שישראל סבלה כל כך הרבה, מנידוי בינלאומי וחרמות, הנה פתאום, אפשרות לעולם חדש וטוב יותר, אבל ממש...

ארגון חמאס ברצועת עזה הקפיד, מאז תחילת גל הטרור בחודשים האחרונים, שלא להיות מעורב ישירות במאבק נגד ישראל מרצועת עזה, הוא דחף, באמצעות הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת שלו, על-ידי שימוש בהסתה חריפה, לאינתיפאדה חדשה במזרח ירושלים ובשטחי הגדה במהלך חודש רמדאן ולאחריו.