הלילה נעצרו תשעה מבוקשים

שיגור הרקטה מרצועת עזה לעבר אשקלון בשבוע שעבר בתגובה על חיסול 3 המחבלים בג'נין ע"י כוח צה"ל הינו איתות מסוכן לישראל, כך מעריך גורם ביטחוני בכיר. לדבריו, ארגון חמאס מתחיל להתאושש מההלם של צעדת הדגלים ב"יום ירושלים" ב-29 במאי והוא נערך להפתיע את ישראל בפעולה צבאית "איכותית" שלא תכלול בהכרח שיגור רקטות לעבר ישראל וסבב לחימה חדש. פעולה כזו צפויה להתקיים אחרי ביקור הנשיא ביידן באזור ולפני הבחירות לכנסת, תוך ניצול העובדה שבישראל יש ממשלת מעבר שאיננה מעוניינת בסבב לחימה חדש ברצועת עזה.

היום הייתה לי אחת החוויות התיאטרליות החזקות ביותר שהיו לי אי-פעם. התכוונתי בכלל לראות מחזה של שיקספיר בברודווי HD, אלא שהכתוביות במחזה שרציתי לראות "סימבלין" לא עבדו ושוטטתי ברשימת המחזות המומלצים על-ידי הביקורות עד אשר הגעתי ל-ROSE, מחזה שמעולם לא שמעתי עליו אבל נשמע לי מעניין.

במהלך מערכות הבחירות האחרונות ניהל בנימין נתניהו, מי שהיה ראש ממשלה, משא-ומתן עם נציגי רע"ם בכנסת כדי לגייסם לפרסם בכל גילויי הדעת שלהם בעת מערכת הבחירות, כי הם רואים בו מועמד יחידי לראשות הממשלה על פני כל מועמד אחר לתפקיד. אך בסופו של דבר העדיפו נציגי רע"ם בכנסת את נציג ההתנחלות לתפקיד ראש הממשלה. בכך הצליחו בנימין נתניהו המאוכזב מרע"ם ונפתלי בנט נציג מפלגת ימין-מתנחלי להחזיר אותנו לימי כנסות ראשונות, בהן כיהנו חברי כנסת ערבים, שהרבו בדברי חנופה לשלטון והשמיעו אפילו שירי הלל לממשל הצבאי. הם כביכול התמקדו בדאגה לאוכלוסייה הערבית. הם ראו את עיקר תפקידם במה ניתן לחלוב.

בשבוע הספר אני נאמן למנהגי, אני חוזר לספרי השירה של א.צ. גרינברג. אני כואב את כאבו של המשורר, שאני רואה בו ענק השירה העברית בשלהי המאה ה-19 ומחצית המאה ה-20. ראייתי בו אחד מגדולי השירה העברית משולבת בתעוזתי הצנועה לחלוק על שלל ביטויים ותכנים בגישתו הפוליטית, ואני גם מעז לחלוק על דרך ההתבטאות.

מנסור עבאס הוא המנהיג הערבי היחיד מ-1917 ועד היום שהכיר בישראל כמדינה יהודית. ערביי ישראל והיהודים אזרחי ישראל חייבים להבין את המשמעות ההיסטורית של הצהרתו של מנסור עבאס. המשמעות ההיסטורית היא שמנהיג ערבי ראשון מצהיר בזה שפתרון שתי המדינות כולל חלוקת הארץ למדינה פלשתינית ויהודית.