בית המשפט העליון הקל (יום ה', 7.7.22) בעונשו של ראש מועצת ג'וליס לשעבר, סלמאן עאמר, אשר הרג בספטמבר 2016 את קבלן הגינון המקומי מוניר נבואני. באופן נדיר מאוד, החליט השופט
אלכס שטיין לקבל טענת הגנה שהעלה עאמר לראשונה בערעורו ולא העלה בדיון בבית המשפט המחוזי, ואף לקבל אותה וכך להקל בעונש.
בית המשפט העליון קבע, כי עאמר הרג את נבואני לאחר שזה קנטר אותו בצורה קשה ומתמשכת. לפיכך, בוטלו הרשעתו ברצח ועונש 20 שנות המאסר שנגזר עליו, והוא הורשע בהריגה ונדון ל-14 שנות מאסר. במחוזי טען עאמר כי היה שרוי במצב של אמנזיה דיסוציאטיבית (שכחה עמוקה העלולה לגרום לניתוק מן החברה) או שפעל מתוך הגנה עצמית או מדומה. המחוזי דחה לחלוטין טענות אלו, בהתבסס על הראיות שהיו לפניו, ובערעור בעליון העלה עאמר לראשונה את טענת הקנטור.
שטיין קבע שיש מקום לדון בטענה זו למרות שעלתה לראשונה רק בערעור. אומנם "בית המשפט אינו נכנס לנעליו של הנאשם ואינו תר אחר גרסאות חפות וטענות הגנה למיניהן שהנאשם לא העלה לדיון". אולם, "חובתנו הבסיסית היא לחתור לחקר האמת העובדתית והמשפטית; ובהתאם לכך, בית המשפט אינו יכול - ואף אינו רשאי - להתעלם מגרסאות חפות ומטענות הגנה אחרות אשר עולות מחומר הראיות".
במקרה זה, "האפשרות של קנטור בתכוף למעשה ההמתה, כנסיבה שמפחיתה את אחריותו של הנאשם מרצח להריגה, עולה גם עולה מחומר הראיות" ובראשו הסרטון שתיעד במלואו את האירוע ואת מה שקדם לו. "מה גם שטענת הקנטור הועלתה על-ידי המערער בין השיטין במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ובסיכומיו בהליך דשם - ובית המשפט אפילו התייחס לטענה".
לדברי שטיין, נבואני חש איבה עמוקה כלפי עאמר והטריד אותו באופן קשה כמעט מדי יום, עקב אחריו ואף איים במפורש לפגוע בו. ביום הרצח עמדה השרה דאז
גילה גמליאל לבקר בג'וליס ונבואני שלח לעאמר הודעה: "כלב אתמול הבטחתי לעשות משהו לא קיימתי. אבל הרבה אני הולך לעשות היום לא כדאי לך להיכנס למועצה אני בא אליך".
הסרטון הראה כיצד נבואני חסם את רכבו של עאמר בכניסה לבניין המועצה המקומית, התקרב אליו כאשר בידיו מוט עץ וניסה להכותו. עאמר נמלט למכוניתו, ניסה לסגור את הדלת והניח את אקדחו במושב שלידו. נבואני ניפץ את שמשות המכונית, פתח את הדלת וחבט במוט באדם שניסה להפריד ביניהם. רק אז נטל עאמר את אקדחו וירה מספר פעמים לעבר נבואני. שטיין מסיק, כי עאמר החליט להרוג את נבואני רק בשניות בהן פתח במסע הירי - כאשר לפני כן התגרה בו נבואני בצורה משמעותית, וזאת כאמור אחרי תקופה ארוכה של הטרדות ואיומים קשים מצידו.
"זעם, מועקה ותחושת נרדפות"
לדברי שטיין, "אין ספק בכך שהמערער עשה את אשר עשה מחמת אובדן עשתונות והתפרצות הזעם ושאדם מן היישוב היה מתקשה לשלוט על עצמו אילו נכפה עליו לעמוד בנעליו של המערער. ואם תמצא לומר אחרת, ונסבור שמעשה התקיפה האמור לא עולה כדי התגרות קשה ועל כן אינו מקים את הגנת הקנטור אשר מפרידה בין עבירת רצח לבין עבירת הריגה - על כורחנו נגיע למסקנה כי התסכול, הזעם, המועקה ותחושות הנרדפוּת אשר הצטברו אצל המערער בעקבות מעשיו הפוגעניים של המנוח, חברו יחדיו, הוסיפו את משקלם למעשה התקיפה עם המוט והביאו את המערער למצב של קנטור ממשי ואמיתי הן בהיבט הסובייקטיבי והן בהיבט האובייקטיבי שלו. אדם מן היישוב שנחשף לסדרת פגיעות כאמור - שגולת הכותרת שלהן תקיפה עם מוט - בלי ספק היה מתקשה לשלוט על עצמו כדי להימנע מהמצב של אובדן עשתונות".
עם זאת, שטיין מוסיף בעוברו לדון בעונשו של עאמר: "ברם, המערער אינו בגדר אדם רגיל מן היישוב. המערער הוא בעל עבר ביטחוני [מג"ד וסגן-אלוף במילואים - א.ל], אשר כיהן כראש מועצה והיה מצויד באקדח. מאדם כזה אפשר לצפות להתעלוּת ולמידה רבה יותר של שליטה עצמית ושל ריסון ואיפוק - אשר אפיינו את התנהלותו של המערער באירוע לפני השעה 8:36:26, בה, כאמור, איבד את עשתונותיו, פתח במעשה ירי אכזרי, גבר על המכשול בדמות [האדם] המפריד, והרג את המנוח. המערער ירה במנוח לא פחות משבע יריות. כל אחת מיריות אלה פגעה במנוח, שקיפד את חייו, וחיללה את הערך החברתי העליון של קדושת החיים. מעשה זה נמצא אפוא ברף חומרה גבוה, אשר גורר אחריו ענישה מחמירה".
השופט
יצחק עמית מוסיף, כי קו ההגנה של עאמר במחוזי היה שקרי ומופרך, בבחינת הגנת סרק והשחתת זמנו של בית המשפט. לעומת זאת, לקו ההגנה בערעור (כאמור, לאחר החלפת הייצוג), "יש אחיזה של ממש בחומר הראיות ובמכלול הנסיבות. מכאן שאנו רשאים, ואף חייבים, להידרש לקו ההגנה הנוכחי בערכאת הערעור, על-אף קו ההגנה השקרי והמופרך שבו אחז המערער בערכאה הדיונית. מה עוד, שלצד קו הגנה זה, העלה המערער גם את הטענה של קנטור ובית המשפט המחוזי התייחס לכך בהכרעת דינו".
הנשיאה
אסתר חיות הסכימה עם שטיין. את עאמר ייצגו עוה"ד
רועי בלכר, גיא זהבי ורון שריקי, ואת המדינה - עו"ד איתמר גלבפיש.
