העליון: פיצויים מוגדלים על הפקעת קרקעות בגליל

המדינה תשלם לבעלי קרקעות ערבים בגליל, שהופקעו במשך עשרות שנים במאה הקודמת, פיצויים כפולים מאלו שהציעה להם. כך קובע (יום ה', 7.7.22) שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, בפסק דין ב-189 ערעורים ואשר יחול על מאות הליכים נוספים התלויים ועומדים בבתי המשפט המחוזיים. המשמעות צפויה להיות בת עשרות ואולי אף מאות מיליוני שקלים. עם זאת, מדובר בסכום נמוך מזה שנפסק ברוב ההליכים שהתנהלו בבתי המשפט המחוזיים.

מדובר בקרקעות שהופקעו לצורכי ציבור בין סוף שנות ה-50 לבין ראשית שנות ה-80, בעיקר להקמת הערים כרמיאל ונוף הגליל (אז - נצרת עילית). לא הייתה מחלוקת בדבר חובתה של המדינה לפצות את הבעלים, אלא על שיעור הפיצוי המגיע להם. התביעות הוגשו לאחר שבשנת 2013 קבע בית המשפט העליון, כי רק עד 2016 ניתן יהיה להגיש תביעות פיצויים על הפקעות שחלפו יותר משבע שנים מאז בוצעו.

החוק והפסיקה קובעים שלושה מנגנונים לפיצוי, אך ההיפר-אינפלציה של שנות ה-80 גרמה לכך שכמעט כל התובעים בחרו במסלול בו הפיצוי מחושב לפי "דמי חכירה אבודים" - דהיינו הסכום שהיו הבעלים משלמים כדמי חכירה תמורת המשך אחזקת הקרקע, בהנחה שהוא משקף את השווי הריאלי שלה. המחלוקת הייתה בשיעור "דמי החכירה האבודים". הנפקעים טענו שהם זכאים ל-6% על כל השטח, בעוד עמדת המדינה השתנתה ולבסוף סברה שיש לקבוע 2.5% לדונם הראשון (אשר על-פי התוכניות הישנות נועד להקמת בית מגורים) ו-1.5% ליתר השטח (אשר נועד לחקלאות). ברוב הפסקים במחוזי התקבלה עמדת הנפקעים, כך שמשמעות פסק דינו של גרוסקופף היא הפחתת הפיצוי שנפסק להם - אך עדיין, כאמור, כפליים מעמדת המדינה.

הדוגמאות שמביא גרוסקופף (על-פי שווי תיאורטי של עשרה דונמים ב-1976 ועל-פי הסימולציה שהציגה המדינה) ממחישות את הפערים בין עמדות הצדדים. באזור נצרת הפיצוי לעמדת הנפקעים הוא 4.2 מיליון שקל, ולעמדת המדינה - 1.1 מיליון שקל. ואילו באזור כרמיאל מדובר על 1.1 מיליון שקל לפי חישובי הנפגעים, לעומת 326,000 שקל בחישובי המדינה.

הנפקעים טענו, כי מאחר שבעבר הסכימה המדינה לתשלום של 5% - אין היא יכולה להציע כעת סכום נמוך יותר. גרוסקופף דחה טענה זו, אם כי אמר שיש לעמדת המדינה משמעות ראייתית ועליה להסביר מדוע שינתה אותה. במקביל דוחה גרוסקופף את עמדת המדינה, לפיה הנפקעים לא עמדו בנטל להוכיח מהם דמי החכירה הנכונים - שכן אין מידע מלא המאפשר לקבוע נתון זה. לכן, אין מנוס מקביעת דמי חכירה רעיוניים - השיעור שהיה חוכר מרצון משלם למחכיר מרצון.

5% בדונם הראשון, 3.25% בשאר השטח

לעומת זאת, קיבל גרוסקופף את עמדת המדינה, לפיה יש להבחין בין הדונם הראשון לבין שאר השטח, בין היתר בשל הבדלי השימושים המשפיעים על הבדלים בשווי הקרקע. גרוסקופף מוסיף, כי יש להביא בחשבון את דמי החכירה שגובה רשות מקרקעי ישראל ואשר עומדים על 5% בקרקע למגורים - ומכאן (כמו גם מעמדתה המקורית של המדינה, שלא הוכיחה מדוע שינתה אותה) דמי החכירה האבודים שקבע לדונם הראשון, שכאמור יועד במקור למגורים. ואילו את דמי החכירה ליתר השטח קבע גרוסקופף בין השיעור של הדונם הראשון לבין עמדת המדינה - דהיינו 3.25%. הוא גם קיבל את עמדת הנפקעים, לפיה יש להוסיף שכר טירחת עורך דין בשיעור 15% מן הפיצוי שייקבע. המדינה תודיע עד 12.9.22 מהו שיעור הפיצוי המגיע לכל אחד מן המערערים והללו יגיבו עד 24.10.22.

הנשיאה אסתר חיות והשופט יצחק עמית הסכימו עם גרוסקופף. את המדינה ייצגו עוה"ד אפי יגל ומרווה בז'ה. את נציגות הנפקעים ייצגו עוה"ד איימן אבורייא, אילן יחזקאלי, אמיל נחאס, אחמד נזאל, ג'מאל עבדו ומוחמד כריים. את הנפקעים ייצגו עוה"ד גסאם אבו-ורדה, מג'די עאבד, אחמד יאסין, נייתם אסדי, טרביה אמין, ויסאם חטיב, אמין עודה, פיראס גאבזוזי, נדאל דאוד, ראמי חזאן, מוחמד אבורייא, סאלח גנאים, וליד חורי, ונוס שלופה-שהין, מרואן משריקי, מוחמד פהד שייח, שירן אברהם וחן אברהם.