מו"ל
ידיעות אחרונות, נוני מוזס, גרם לעיתון הפסדים של קרוב למיליארד שקל במסחר במטבע חוץ ובמכשירים נגזרים. כך טוען הנאמן לנכסיו של
אליעזר פישמן, עו"ד
יוסי בנקל, המבקש מבית המשפט המחוזי בתל אביב - בו מתנהל הליך פשיטת הרגל של פישמן - לאשר לו להגיש תביעה נגד מוזס ובת-דודו, מימי נופך-מוזס, שאף היא דירקטורית בידיעות.
בנקל מבקש (11.7.22) לממש החלטה שקיבלה חברת פישמן-בראון תקשורת, בה מחזיקה קופת הכינוס ב-46% מן המניות; עדנה בר-און, אימה של אלונה בר-און (בעלת השליטה כיום בגלובס) מחזיקה ב-25.4% מן המניות; והיתרה - בנאמנות בידי עו"ד משה נאמן עבור קונסרבטוריון הסדנא וגן החיות התנכ"י. לחברה זו היו 20.6% ממניות ידיעות אחרונות ו-34% מן הזכות לקבל דיבידנדים.
בנק הפועלים, אשר מימן את רכישת המניות בידיעות, מימש את השעבוד על מניות אלו לאחר קריסת עסקיו של פישמן ומכר אותן לידיעות אחרונות עצמה ולחברת בר שיווק (בשליטת עידו ברגמן, גיסו של נוני מוזס).
לטענת בנקל, מוזס ביצע פעולות שפגעו בידיעות תוך שהוא מצוי בניגוד עניינים, ונופך-מוזס שיתפה פעולה עימו או לכל הפחות ידעה על מעשיו. בנוסף לנזק הנטען לידיעות מעסקי המט"ח והנגזרים, מעלה בנקל חשש שמא כאשר ביצע מוזס עסקות דומות בכספו הפרטי - הוא ניצל הזדמנויות עסקיות של ידיעות או אפילו ביצע עסקות הנוגדות את טובת החברה, "תוך שימוש בנכסי ידיעות לטובתו האישית". לדבריו, הנזק שנגרם לפישמן-בראון כתוצאה מעסקות אלו הוא 340 מיליון שקל.
עוד מתייחס בנקל לעסקה בה מכרה ידיעות בשנת 2016 ל
פטריק דרהי, בעל השליטה בחברת הוט, את האופציה שהייתה לה לרכישה חוזרת של מניות בחברה. העסקה נעשתה על-פי מחיר של 22 שקל למניה ובהיקף כולל של 62 מיליון שקל, ולטענת בנקל - במחטף, בלא הערכת שווי ובמחיר נמוך במיוחד. הוא מציין, כי חברות אחרות בקבוצת פישמן ביצעו עסקות דומות במחירים גבוהים בהרבה. לטענת בנקל, המחיר הנמוך בעסקת מוזס-דרהי נובע מכך שבאותה עת היה דרהי נושה אישי של מוזס, שהיה מצוי בניגוד עניינים; הנזק הנטען לקבוצת פישמן הוא 60 מיליון שקל.
בנקל מציין, כי הוא קבע שפישמן חייב לבנק הפועלים 862 מיליון שקל מכוח ערבותו לחובותיהן של החברות באמצעותן השקיע בידיעות אחרונות (הבנק תבע 1.15 מיליארד שקל). לחברות אלו אין נכסים כלשהן, ולכן כל סכום שיתקבל בתביעה המוצעת יועבר לבנק הפועלים, הוא מסביר.
לבקשה מצורף מכתב ששלח עו"ד
דוד לשם לבנקל בשמם של מוזס ונופך-מוזס, ובו נאמר שטענותיו תמוהות ומופרכות, וכי אם תוגש תביעה - יהיה מקום לדחותה על הסף בשל שורה של נימוקים שאינם מפורטים במכתב.