"פנתזה" בדובאי

הדמיון המזרחי של בני דודינו

באר הכותרות שהתגלתה בדובאי לפני כמה שבועות ממשיכה לנבוע תוצרת. בדיוק כשנדמה היה שסיפור חיסולו של מחמוד אל-מבחוח שוקע אל השכחה ואלוהי הטבלואידים מנווט אותנו חזרה אל עבר נבירה בטרגדיות משפחתיות, פרץ אתמול בדובאי נחשול חדש של גילויים.

"דובאי חשפה 15 סוכנים נוספים; לעשרה מהם שמות של אזרחי ישראל", קוראת הכותרת הראשית של הארץ, המסכמת יפה את ההתפתחות האחרונה. את הכותרות הראשיות בעיתונים האחרים ניתן לקרוא כמחווה למתרגמי שמות סרטי הקולנוע המיובאים לארץ. "המחסלים 2", קוראת הכותרת הילדותית של מעריב; "מחסלים, המון מחסלים", קוראת הכותרת הילדותית עוד יותר ב"ישראל היום" (אולי על משקל "בונד, ג'יימס בונד"); ואילו בידיעות אחרונות מתבלים את המסתורין בסקס-אפיל: "הכוח הנשי". "הכוח הנשי"? אכן, בין הסוכנים החדשים שנחשפו אתמול, חמש סוכנות - נתון הגורם לביטויים הבאים להופיע בשער העיתון הנפוץ במדינה: "הסוכנות המסתוריות"; "לוחמות בעורף האויב" "מחליפות פאות, מסתתרות מתחת לכובעים, עורכות תצפיות". שמעתם? מסתתרות מתחת לכובעים! האם אין גבול לתחכום הראש היהודי עד שהוא מסוגל להעלות על הדעת אפשרות הסתרתו שלו עצמו על-ידי - קחו נשימה - כובע?

אך האם אכן ראש יהודי עומד מאחורי אביזרי התחפושת? וביתר דיוק, האם זהו ראשו נטול הכובע בדרך-כלל של ראש מוסד מאיר דגן? הפרשנים חלוקים בדעתם.

"הסיפור הזה הולך ומסתבך, ומוביל אותנו למחוזות שנראה כי לפחות על פניהם, הם יותר מתמוהים, שלא לומר הזויים - עד כי קשה לשפוט ולדון בו בכלים הגיוניים ומקצועיים", כותב יוסי מלמן בהארץ. "קשה להאמין שאם אכן המוסד ביצע את הפעולה כפי שמייחסים לו, מתכנני הפעולה היו כה טיפשים, חסרי אחריות או שאננים ומלאים בעודפים של ביטחון עצמי, כדי שישלחו כמעט 30 לוחמים ויסכנו יחידה מבצעית - נבחרת שלמה - למבצע חיסול אחד [...] שיגור מספר כה רב של סוכנים עומד בסתירה ברורה לתקדימי עבר ולכל מה שאנו יודעים מפרסומים זרים על מבצעים כאלה". לדעת מלמן, מפקד משטרת דובאי מפרסם מידע שגוי במכוון "בתקווה שמישהו בישראל יבלע אותו ויגיב, ובכך יפליל את עצמו או יחשוף פרטים סודיים".

רמי איגרא, המפרסם טור ב"ישראל היום", ספקן עוד יותר. "דומה שמפקד משטרת דובאי התאהב במצלמות, ויחד עם אהבתו זו הולכת ופורחת לה הפנטזיה שהוא מציג", הוא כותב, ובהמשך מבטא זלזול מוחלט ביכולות החקירה של מפקד משטרת דובאי, דווקא משום שהציג בתוך זמן קצר יחסית פענוח מרשים, רב-היקף ומפורט מאוד של מבצע החיסול. "לא עולה על הדעת שארגון מערבי היה מסכן כמות כזו של אנשים במשימה פשוטה יחסית", כותב איגרא. "לא נותר לנו אלא להבין שמפקד המשטרה בדובאי הפך את התיזה הראשונית שהציג לנו ל'פנתזה' [כך!], שבה יש עירוב בלתי-ניתן להסבר בין דמיון למציאות".

אללי, הדמיון המזרחי הארור של בני דודינו. שוב הוא מגויס להשמצת היהודים. ומה עם העובדה שעשרה מ-15 הסוכנים החדשים שנחשפו אתמול נושאים בדרכוניהם שמות של תושבי ישראל? אולי סוכנות ביון זרה פרצה למאגרי המידע הישראלים ושלפה משם את שמות בעלי הדרכונים הזרים רק כדי להפליל את המוסד? אולי כמה סוכנויות זרות שיתפו פעולה וקיבצו כל אחת את המידע על אזרחיה בניסיון להפליל את ישראל. רם אורן בוודאי יהיה מרוצה יותר אם יתברר שכך אכן קרה.

בשער ידיעות אחרונות מופיעה תמצית מטור של רונן ברגמן, ובה נכתב כי "לא כל מי שסומן אתמול בידי החוקרים כקשור לחיסול מבחוח - אכן נטל חלק במבצע. כך, לפחות, מעריכים במערב". "מערב"? ניחא. עקרוני יותר לשים לב לכך שתמצית הטקסט אינה מפנה את הקוראים לטור המלא מאת ברגמן, המופיע בעמ' 3, אלא לידיעה החדשותית המופיעה בעמ' 2 של העיתון. ואומנם השורה שצוטטה לעיל, המטילה ספק בממצאי חקירת משטרת דובאי על בסיס הערכות ה"מערב", אינה מופיעה בטור הפרשנות אלא בידיעה החדשותית על הגילויים החדשים, שאותה כתב ברגמן יחד עם סמדר פרי.

ההבדל עקרוני משום שלהבדיל מהידיעה החדשותית, בטור הפרשנות שלו ברגמן דווקא אינו מטיל ספק ביכולות הפענוח של משטרת דובאי ובמהימנות המידע שהפיצה. "מי ששלח את המחסלים האמין שהקבוצה היריבה תציג משחק חלש", כותב ברגמן, ולמעשה מתאר את חשיפת הסוכנים כמחדל: "חוסר במודיעין על יכולות הצד השני הוביל לבחירה גרועה בשיטת פעולה ולשיטוט מיותר, לא זהיר ומזיק במלון ובזירות רלוונטיות נוספות, שיטוט שממנו נולדו התמונות המרשיעות [...] אין פעיל טרור שבשבילו זה היה שווה".

"התמונות המרשיעות", ולא הדיס-אינפורמטיביות, כותב פרשן העיתון. למרות זאת, בידיעות אחרונות בחרו לצטט בעמוד השער דווקא את השורה המבקרת את משטרת דובאי, על בסיס הערכות ב"מערב", ולא את אחת השורות המבקרות את מתכנני החיסול. נוסף על כך, בטקסט הקצר המופיע על השער מצויה שורה שכלל אינה מופיעה בידיעה שבעמ' 2 של העיתון. גם היא משרה שלווה וביטחון על הקורא הישראלי: "חלק גדול ממי שהוצגו כסוכנים זוהו בשיטת האלימינציה והם לא רלוונטיים".

לגבי הסיקור החדשותי, ולא הפרשני, של החשיפה האחרונה, יש לציין לרעה את "ישראל היום", שם מצטטים בועז ביסמוט ודניאל סיריוטי מתוך אתר "הפינגטון פוסט" הערכה המפקפקת בכך שהמוסד עומד מאחורי החיסול, בלי לציין מי אחראי לפקפוק שפורסם באתר ומה סמכותו להביע דעתו על זהות המבצעים (נראה שזהו הטקסט המקורי, מאת מאיר ג'בדנפר, שחיבר יחד עם יוסי מלמן את הספר " הספינקס: אחמדינג'אד והמפתח לפצצה האירנית"). לטובה יש לציין את עמית כהן במעריב, שמעבר לתמצות ההאשמות של משטרת דובאי, מדווח על "הקשר הישראלי" לפרשה - חברה בשם פיוניר, בעלת מרכז פיתוח בתל אביב, שהוציאה את כרטיסי האשראי שבהם השתמשו המחסלים. "אמש שררה מבוכה ותדהמה לאחר פרסום הדברים", מדווח כהן על מצב הרוח בחברת פיוניר, "חלק מהעובדים היו מבוהלים".