העליון מגביל במעט את השימוש בצו הורות פסיקתי

בית המשפט העליון מגביל במעט (יום ב', 25.7.22) את השימוש בצו הורות פסיקתי וקובע שיש צורך בפסיקה ספציפית של בית המשפט כדי להרחיב אותו. מדובר בהכרה בהורות בזוגות חד-מיניים: צו ההורות הפסיקתי קובע את ההורות של בעל הקשר הביולוגי ליילוד (זרע אצל גבר, ביצית אצל אישה) - וכעת העליון אומר שההורות של בן/בת הזוג ("זיקה לזיקה") לא תוכר באופן אוטומטי, אלא רק על-פי צו של בית המשפט למשפחה.

הנשיאה אסתר חיות מוסיפה וקובעת, כי כאשר בוצע הליך פונדקאות מחוץ לישראל - ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי, החל מהמועד שבו נותקה הזיקה בין הפונדקאית ליילוד, כל עוד הבקשה למתן צו ההורות הוגשה בתוך תשעה חודשים ממועד הלידה. עוד נקבע, כי לצורך רישום הורות מכוח "זיקה לזיקה", יש להציג בפני פקיד המרשם תעודה ציבורית מתאימה, ולא ניתן להסתפק בהודעה מטעם בני הזוג.

צו ההורות הפסיקתי עוקף את הצורך באימוץ הילד בידי בן/בת הזוג שאין לו/לה קשר ביולוגי אל הילד, אלא קשר של הורות מכוח הזוגיות עם האב/האם הביולוגיים. הוא מאפשר להכיר בהורות זו, אם הוכח שהילד בא לעולם מתוך כוונה משותפת ותכנון משותף של בני הזוג. השאלה שהוכרעה כעת הייתה, כיצד בפועל תוכר ההורות של מי שאינו ההורה הביולוגי.

פסק הדין ניתן בדיון נוסף בשני הליכים הנוגעים להכרה בהורות מכוח "זיקה לזיקה". ההליך הראשון עסק בזוג גברים שהביאו לעולם ילדים באמצעות הליך פונדקאות שבוצע מחוץ לישראל, וביקשו שצו ההורות הפסיקתי יכיר בהורותו של ההורה הלא-ביולוגי החל ממועד לידתם של הילדים. ההליך השני עניינו בבנות זוג שהביאו לעולם ילד באמצעות תרומת זרע אנונימית וביקשו לרשום את הורותה של האם הלא-ביולוגית על בסיס הודעה לפקיד המרשם, מבלי להציג צו הורות פסיקתי.

בית המשפט העליון דן בשלוש שאלות: 1) האם צו ההורות הפסיקתי הניתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה מכונן את ההורות (דהיינו רק הוא יוצר אותה) או שמא מדובר בצו המצהיר על הורות קיימת? 2) אם מדובר בצו מכונן, האם במקרה של פונדקאות חו"ל ניתן להחיל את צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי? 3) האם הצגת צו הורות פסיקתי או תעודה ציבורית אחרת, מהווה תנאי לרישום הורותו של ההורה הלא-ביולוגי במרשם האוכלוסין, או שמא הודעה שניתנה לפקיד המרשם מספיקה לצורך ביצוע הרישום?