לפיד צפוי לצאת לברלין בחודש הבא

אודה ולא אבוש: מעולם לא נסחפתי אחר תעמולת הכזב הקנטרנית שהופצה כנגד ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, על-ידי רודפיו מן הליכוד, עם שותפיהם מן המחנה הציוני דתי, ונגרריהם מן המחנה החרדי. מעולם לא קניתי, לדוגמה, את טענת הכזב כי בנט אחראי לשידרוג ביתו ברעננה על חשבון המדינה ב-50 מיליון שקל (הסכום מנופח להחריד, גם אם נכלול בו את הוצאות המיגון פרי יוזמת השב"כ), וכי 'ממשלתו העניקה 55 מיליארד לערבים' (מדובר בהקצאה שמתפרסת על פני 10 שנים, במנות קטנות מאלה שהיקצה להם קודמו). גם הכינוי השקרי 'נוכל' נראה מגוחך להחריד כשהוא בא מפי חסידיו של אדם שהנוכלות הפוליטית הפכה לסמלו המסחרי.

שר האוצר ליברמן כינס מסיבת עיתונאים והתייחס למשבר במו"מ על שכר המורים: "יש כאן ניסיון לקחת את הילדים וההורים כבני ערובה. התנהגות אלימה ובריונית לא תשתלם".

ועדת השרים לענייני החברה הערבית בראשות השרה מירב כהן אישרה תוכנית ממשלתית בתקציב 46 מיליון שקל לצמצום הפערים בין ערבים ליהודים בערים המעורבות והמאבק בפשיעה והאלימות. יצוין כי ההחלטה התקבלה פה-אחד, לאחר איש מהשרים החברים בוועדה לא הגיע לישיבה מלבד השרה כהן.

השחקנים הראשיים בממשלת החובבנים (כיום ממשלת המעבר) הם: לפיד, גנץ¹, סער, ליברמן ובר-לב.² המקצוען למחצה - בנט - הוכה ע"י תומכיו ושותפיו ודומה שהחליט באמת ובמידה רבה של צדק ליטול פסק-זמן; אפשר שפרש להתאושש ולהמשיך ללמוד מקרוב את תורת ניהול המדינה, באשר השתכנע שהתפקיד איננו משחק והמצב מחייב התמקצעות. אם נבחן כל חבר בצוות הנ"ל בתפקידו הנוכחי, נראה כשל או שגרה כמעט בכל מה שהם עושים. חילופי השלטון עברו חלק בזכותו של בנט ובשעה שניתן להבין ולהעריך את הורדת הפרופיל התקשורתי ואת שתיקתו בתקופה שקדמה לחלופין - קשה מאוד להבין את שתיקתו אחרי הפרישה.

בעקבות הרפורמה להפרטת מערך הכשרות, שהוביל השר לשעבר מתן כהנא, מפרסמת הרבנות הראשית לישראל טיוטת תקנות להערות הציבור שבה מאפייני תעודת ההכשר לסוגיה השונים.